כולנו מכירים את ההרגשה: קמים בבוקר וכבר מרגישים לחוצים. לובשים את השכפ”צ הוירטואלי ויוצאים לקרב: ממהרים להתארגן עם הילדים, יוצאים מוקדם כדי להקדים את הפקקים, לא נוסעים בתחבורה ציבורית כי היא מיושנת ואיטית, נתקעים בפקקים כבר בתוך העיר עצמה, בקושי מחלצים את הילדים מהרכב, מתעצבנים, ממהרים לעבודה, שוב נתקעים בפקקים, צועקים על הנהגים האחרים, מגיעים לעבודה כועסים, יודעים שנצטרך לרוץ בצהרים להוציא את הילדים ממסגרות החינוך, מצטערים על הדירה שקנינו רחוק ממקום העבודה רק כי היא היתה יותר זולה, וכבר עסוקים במחשבה מה נעשה עם הילדים אחר הצהרים, שהרי גינות ציבוריות כמעט שאין, והכל צפוף, ומיוזע ולחוץ.
סביבה בריאה, ראויה ואיכותית יכולה להתקיים רק כחלק מחברה בריאה ודמוקרטית. חברה הדואגת לחלשים, לערבות הדדית בין בני אדם, לביטחון האישי שלנו במרחב הציבורי, לנגישות לבעלי מוגבלויות במרחב הציבורי, לתשתיות שתאפשרנה לנו לחיות חיים מודרניים, היא גם חברה שתדאג לסביבה ראויה. שהרי, סיפור האדם בסביבה, הוא סיפור חברתי דמוקרטי.
