יש נטייה לחשוב על אפליית נשים, גזענות ופגיעה בטבע כבעיות נפרדות, אך למעשה אלו בעיות הנובעות מאותו המקור: נשים, ילדים, בעלי חיים וטבע נתפסו לאורך כל ההיסטוריה כרכוש של גברים כחלק מהמבנה הפטריארכלי. מנגנונים של שליטה, בעלות וניצול הם אלו שהובילו בין היתר גם למשבר האקלים. ניתן לראות דוגמה לכך בכריתת עצים, הרס בתי גידול ושימוש במשאבים באופן לא מקיים.
.
בימים האחרונים, בהם ניכרים במיוחד האלימות וההרס בעולם, ניתן לתהות – איזה מן מוסר יאפשר לנו לחיות בשלום אחד עם השנייה ועם הסביבה?
פרופ׳ קרול גיליגן, פילוסופית ופסיכולוגית קלינית, מרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק, ידועה בין היתר בזכות ספרה בקול שונה״ (1984) העומד בבסיס התיאוריה המוסרית המכונה אתיקה של דאגה. לטענתה, השינוי יגיע מחינוך: גיליגן טוענת שנשים וגברים מחונכים כיום לפי עקרונות מוסר שונים בכל הנוגע לקשר שבין הפרט לזולת ולסביבה: בעוד אצל גברים הדגש הוא על אינדיבידואליזם, כבוד והגשמה עצמית, המוסר הנשי, הקרוי "אתיקה של דאגה", יוצא מנקודת הנחה כי מערכות יחסים ותלות בין בני אדם הם מרכיבים בסיסיים ויסודיים בחברה וכן מיוחסת להם חשיבות מוסרית עליונה. אתיקה של דאגה מקדמת שימור העולם, שימור הסביבה, ושימור עולמם של אחרים, מתוך הבנה שאלו תלויים זה בזה כדי לשרוד ולשגשג.
הטרגדיה היא שבמהלך ההתבגרות בנים מצופים לוותר על הקול הדואג ועל הרגש כדי להיחשב "גברים אמיתיים", בעוד בנות מצופות לוותר על קולן ולבטל את עצמן – וכך מתקבלת חברה לא מאוזנת שבה כל הצדדים מפסידים.
אז לכבוד יום האישה אנו מאחלים ומאחלות שנחייה בעולם מאוזן יותר, עם ייצוגים אחרים של "גבריות" ו"נשיות" – כאלה שיאפשרו לגברים להביע רגש ואכפתיות, ולנשים להשמיע את קולן, כי רק חברה שבה דאגה, אכפתיות, סולידריות ונתינה הן אמות המוסר במקום תחרותיות, אלימות, אינדיווידואליזם ונרקסיזם, תוכל להתמודד מול משבר האקלים.