חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הצעת חוק האקלים הממשלתית – הפקרות שתעלה בחיי אדם

במקום לקדם חוק אקלים מתקדם שיוכל להוות מענה למשבר האקלים, הממשלה תומכת בנוסך נוסח מרוכך ומרוקן מתוכן שמסכן את העתיד של כולנו. אנו לוקחים חלק בדיונים העוסקים בהצעת החוק על מנת למנוע את המשך ההפקרה של תושבי ישראל אל מול השלכות משבר האקלים

משבר האקלים והאיום שהוא מציב לכלכלה, לחברה, לזכויות האדם ולסביבה הישראלית הם סוגיה אסטרטגית קריטית שעדיין לא זוכה למענה רציני בישראל. מבקר המדינה, בדוח תקדימי שהוציא בנושא בשנת 2021 הצביע על כך שהחלטות ממשלה שאמורות להסדיר את הטיפול הממשלתי בסוגייה אינן מיושמות ואינן מתוקצבות – וכי רק חקיקת אקלים תוכל לשנות את המצב. לצערנו, דוח המעקב שפרסם מבקר המדינה השנה הצביעה על המשך המגמה המסוכנת הזאת. כתוצאה מכך, הסכנה שהמשבר מציב בפני תושבי המדינה, ובפני השכבות המוחלשות בפרט, עלולה להתממש ביתר שאת ולסכן את איכות החיים בישראל ואף לגבות חיי אדם.

גם אנחנו מפצירים בפני הממשלה כבר שנים רבות וטוענים שרק חוק אקלים יוכל לתת מענה אמיתי ואפקטיבי למשבר האקלים, לאור כך גם היינו שותפים בניסוח הצעת חוק בנושא. הצעת חוק שמציבה יעדים שאפתניים ומגדירה מנגנונים ואמצעי תקצוב שיבטיחו את יישום של החוק ואת המחויבות של ממשלת ישראל להגן על תושביה מפני סכנות משבר האקלים.

שביב התקווה שאחז בנו כאשר הצעת חוק האקלים הממשלתית עברה בקריאה ראשונה לפני החלפת הממשלה – עניין שאפשר החלת דין רציפות והמשך קידומה של ההצעה מאותה הנקודה – הלך ודעך ככל שהבנו שלהצעת החוק הממשלתית נוספו תיקונים משמעותיים, שלמעשה מרוקנים אותה מתוכן. נוסח הצעת החוק שמונחת כרגע על שולחן הכנסת, כוללת פשרות בלתי מתקבלות על הדעת עם משרדי האוצר והאנרגיה, שהתנגדו מלכתחילה לחוק שיקבע יעדים וחובות ממשלתיות משמעותיות. כך, עולה החשש שמדובר בחוק שאין כל כוונה ליישם אותו בשטח. 

למעשה, הצעת החוק הממשלתית –  מלבד הכותרת שניתנה לה, אינה נותנת מענה משפטי אמיתי, והיא מהווה עלה תאנה להמשך הפקרת תושבי ישראל אל מול השלכות המשבר. מדובר בהצעת חוק מחוררת שאינה נותנת את המסגרת החוקית המינימלית הנדרשת לשם ההתמודדות של ישראל עם משבר האקלים ולהתנעת המעבר הנדרש לכלכלה דלת פחמן.

כך לדוגמה, היעדים בהצעת החוק נמוכים וניתנים לשינוי בקלות. עצם המהלך של עיגון היעדים בחקיקה הוא חשוב ומבורך – אולם היעד של 30% הפחתה עד שנת 2030 הוא יעד נמוך ביחס למקובל בעולם ומעבר לכך – שהחוק מעניק לממשלה לשנות בצו – ללא פיקוח פרלמנטרי או ציבורי – את היעדים ואת שנת הבסיס. זאת, "בהתאם לנסיבות הלאומיות של ישראל". זהו ניסוח עמום, לפיו ניתן להצדיק כמעט כל הפחתה ביעד, ומלבד זאת באופן פרדוקסלי הוא מצביע על עמדת הממשלה שרואה את נושא האקלים כחיצוני לנסיבותיה הלאומיות ישראל במקום כנושא מהותי שמשפיע על כל היבטי החיים בה.

ועוד, הצעת החוק מאפשרת לפטור משרד ממשלתי מהכנת תכנית היערכות. ההיערכות למשבר האקלים היא קריטית מאחר שהשפעותיו בעשורים הקרובים ודאיות וצפויות לפגוע ולטלטל את כל מערכות המדינה – בריאות, נדל"ן, כלכלה, אנרגיה, רווחה, חקלאות, בטחון תזונתי, בטחון, בטחון פנים ועוד. כל דחייה והימנעות מנקיטת הצעדים הנדרשים להיערכות אקלימית תפגע באופן אנוש באיכות החיים של תושבי המדינה ואף בחיי אדם. עם זאת, הממשלה מתעקשת לכלול בהצעת החוק סעיף שמאפשר לה לבטל את החובה של משרדי ממשלה קריטיים להכין תכנית היערכות. הנה דוגמה מגוחכת שממחישה את האבסורד – דמיינו שהממשלה פוטרת את משרדי האנרגיה, האוצר והחקלאות מהכנת תוכנית היערכות אקלימית. כיצד יכולה לעמוד הממשלה בהתחייבויותיה בנושא האקלים ללא תוכניות היערכות של משרדי ממשלה קריטיים?

בכלל – אחת המילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך הצעת החוק היא "רשאי". הממשלה רשאית לקבוע יעדי ביניים להפחתת פליטות גזי חממה; השר רשאי להורות על קיום הליך שיתוף ציבור; כל משרד ממשלתי רשאי להכין תוכנית משרדית להפחתת פליטות גזי חממה. מדובר ברשות ולא בחובה המעוגנת בחוק. ואם מדובר ברשות ולא בחובה – כיצד ישתנה המצב הקיים, כאשר צעדים קריטיים הנדרשים להיערכות אקלימית ולעמידה במחוייבויות האקלים של ישראל?

כך סיכמה זאת עו"ד בר רוזוב, אשר ייצגה אותנו בדיון בנושא הצעת החוק הממשלתית בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת: "חשוב להבין שמדובר בחקיקה ראשית – חקיקת מסגרת. אם כתוב בהצעת החוק שכל משרד ממשלתי רשאי – ולא חייב – אנחנו כארגון שמייצג את טובת הציבור לא יכולים להגיע עם זה לפתחו של בית המשפט ולדרוש את יישום החוק. על החוק לקבוע כי משרד ממשלתי חייב בהכנת תכנית היערכות ותוכנית הפחתה לשינוי האקלים. כאשר החוק ינקוט בלשון חובה, הפרתו תגרור סנקציה של עתירה לבג"ץ. רק ככה – בחקיקה ראשית – אפשר יהיה לשים סוף לחשיבה המיושנת של חלק ממשרדי הממשלה שטוענים ש"אקלים זו לא סוגייה שנוגעת להם. רק כשנחייב כל משרד ממשלתי להכין גם תכנית היערכות וגם תכנית הפחתה, רק אז תהיה הבנה שאקלים זו סוגיה שנוגעת לכולם". 

הסמנכ"לית שלנו, עו"ד תמי גנות, הוסיפה: "למרות העובדה שישנם חוקים רבים בישראל אשר למרבה הצער לא מיושמים, כאשר יש חוק שמנוסח בצורה טובה קיימים מנגנונים שנועדו להבטיח את היישום שלו, ויש את הערכאה של בית המשפט. אלה מאפשרים לציבור לבוא בטענות מול אותם משרדים שאינם מיישמים את החוק או מקדמים מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם החוק. מרגע שחוק לא מנוסח בצורה ברורה שקובעת את החובות האלה, הנוסח העמום מאפשר להישאר בתחום האפור, וכך הכוח של הציבור לפקח על הממשלה הוא אפסי."

סוגייה נוספת הינה היעדר מועד מחייב לתוכניות הפחתת פליטות. בסעיפים המתייחסים להכנת תכנית הפחתת פליטות לאומית – אין מועד מחייב להכנת תכנית או לפרסומה. לכאורה משמעות הדבר היא שהממשלה יכולה להתעכב עם גיבוש תכנית היערכות גם שנים ארוכות ובכך להפוך אותה לבלתי רלוונטית. נזכיר שגם בחוקים בהם נקבע תאריך יעד להכנת תכניות, לא פעם הממשלה אינה עומדת בו, אלא שאז עומדת לרשותנו האפשרות לפנות לבית המשפט ולחייב את המדינה לפעול בהתאם לחוק.

לבסוף, בהצעת החוק ניתנת למשרד האוצר דריסת רגל רחבה ומוצגת התייחסות תקציבית מסוכנת. משרד האוצר ומשרד האנרגיה הם המתנגדים העיקריים להצעת החוק והביעו לא פעם את עמדתם שאין סיכוי לעמוד ביעדי הפחתה משמעותיים. למרות ואולי בשל זאת, בהצעת החוק ניתן למשרד האוצר מעמד מיוחד ויכולת השפעה לא מידתית על יישום החוק ועל התכניות שאמורות להתגבש מכוחו. מעבר לאפשרות של משרדי האוצר והאנרגיה להשפיע ולהשיג על תכניות ההיערכות המשרדיות והלאומיות, חוזר ועולה כל העת לאורך הצעת החוק המושג "עלות מול תועלת", המוגדר באופן חסר כך שאינו מתייחס לעלות הכלכלית של אי-היערכות למשבר האקלים. חוות דעת כלכלית אמיתית שלוקחת בחשבון נזקים אקלימיים ישירים ועקיפים יכולה ואמורה לתמוך בכדאיות הכלכלית של תכנית הפחתה שאפתנית. אלא שבפועל עדיין שולטת באוצר תפיסה מיושנת ומסוכנת, שזכתה לביקורת רבה בדוחות מבקר המדינה. 

וכך טענה עו"ד תמי גנות טענה בדיון קודם בהצעת החוק: "נוסח הצעת החוק מהווה כניעה מערכתית פוליטית למשרד האוצר ומשרד האנרגיה. מדובר בחוק שיש בו יותר נתיבי מילוט מאשר סעיפים מחייבים ובפשטות – להערכתנו המטרה היא לא ליישם אותו. חשוב לזכור שחוק שיתקבל היום תחת הכותרת 'חוק האקלים', שהתוכן שלו הוא מרוכך ומתגמד בהשוואה לגודל השעה והצורך הדוחק – יישאר איתנו לדראון עולם. רק יעדים מחייבים ושאפתניים מספקים איתות למשק, למוסדות הפיננסיים, למערכות המדינה השונות להתיישר לפיהם. לצערנו, הצעת החוק הנוכחית לא מתווה את היעדים הנדרשים." 

עמית ברכה, המנכ"ל שלנו, אמר את הדברים הבאים: "ישראל זקוקה בדחיפות לחוק אקלים שאפתני כצורך קיומי. במקום זאת, מקדמת הממשלה חוק אנטי סביבתי, מאולץ, חסר שיניים של אכיפה וכזה שתלוי בגחמות קצרות טווח של משרד האוצר. חוק שמנגנון ההרס הפנימי הקבוע בו יאפשר בתירוצים של עלויות כלכליות כבדות או נסיבות לאומיות מיוחדות שלא לקיימו בכלל. חוק שבסופו של יום יביא לפגיעה בסביבה ובבריאות הציבור, במקום לתקן ולדאוג לרווחתו"

נמשיך לעמוד על המשמר ולמנוע מצב בו עוברת הצעת חוק גרועה, שתקבע את המצב הקיים ותהווה בכייה לדורות. במקום חוק אקלים שאפתני ומתקדם, אשר ישראל תוכל להציג בגאווה בוועידת האקלים הבאה, הממשלה מקדמת בחיפזון הצעה שתסכן את העתיד של כולנו. נמשיך להיאבק במדיניות המסוכנת שמקדמת הממשלה בוועדות הכנסת ובבתי המשפט במטרה לוודא שהפשרות המסוכנות שנכללו בהצעה יוסרו לאלתר.

אחת המילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך הצעת החוק היא "רשאי". הממשלה רשאית לקבוע יעדי ביניים להפחתת פליטות גזי חממה; השר רשאי להורות על קיום הליך שיתוף ציבור; כל משרד ממשלתי רשאי להכין תוכנית משרדית להפחתת פליטות גזי חממה. מדובר ברשות ולא בחובה המעוגנת בחוק. ואם מדובר ברשות ולא בחובה – כיצד ישתנה המצב הקיים, כאשר צעדים קריטיים הנדרשים להיערכות אקלימית ולעמידה במחוייבויות האקלים של ישראל?

מאמרים קשורים

אקלים בתכנון – עתיד בר קיימא לנו ולדורות הבאים

מאפייניה הייחודיים של ישראל הופכים אותה לפגיעה במיוחד למשבר האקלים, בעוד מערכת התכנון מתעכבת בהבנת גודל השעה ואינה מטמיעה את השינויים הנדרשים. לאחר שבחנו כלי רגולציה משפטיים ותכנוניים מהעולם, התאמנו אותם לישראל וגיבשנו סל המלצות עבור היערכות למשבר האקלים במסגרת מערכת התכנון

למאמר המלא

הנגר העירוני – ממטרד למשאב

בשיתוף פעולה עם רשות המים ורשויות מקומיות, אנחנו מובילים מהלך ליצירת תמריץ כלכלי להחדרת נגר עילי למי התהום בערים. לאחרונה ערכנו מפגש "שולחנות עגולים" על מנת לקדם את הנושא

למאמר המלא

ביטחון לאומי = ביטחון סביבתי

היום ברור מתמיד שהשמירה על הביטחון הסביבתי שלנו היא שמירה על הביטחון הלאומי. הגנה על הסביבה היא הגנה קיומית, אסטרטגית – חלק מההגנה על הביטחון האישי שלנו. אנו פועלים מזה שנים לקידום חזון אחר לישראל – של חוסן אקלימי ואנרגטי, ביטחון תזונתי ושיקום מקורות המים הטבעיים.

הצטרפו אלינו ותרמו עכשיו, כדי להפוך את החזון למציאות

דילוג לתוכן