מאז ומתמיד, היו המים בישראל משאב חיוני בעל חשיבות עליונה. המחסור הטבעי לעומת הגידול בדרישה אמנם הניעו את המדינה לפתרון ההתפלה אך גם היום אספקת מים ראויים לשתייה וניהול מקורות המים הינם אתגר מתמשך לאומי חשוב. התחזיות לעתיד צופות מגמת ירידה עקבית של עד 25% בכמויות המשקעים השנתיות בישראל והפחתה דרמטית במספר ימי הגשם בשנה, עד סוף המאה ה- 21 , משמע פחות משקעים אשר בעבר מילאו מילוי חוזר את האקוויפרים.
הסתמכות בלעדית על התפלת מים כמקור למי שתייה מסוכנת ואינה נכונה. פגיעה במתקני ההתפלה, באם אסטרטגית (מלחמה, התקפות סייבר ועוד) ובאם שאינה אסטרטגית (זיהום ים, הפסקות חשמל עקב צריכה חריגה באירועי חום קיצוניים) הינה תרחיש מציאותי וסביר ולכן חוסן המים הלאומי של ישראל מחייב גיבוי יעיל למקרים אלו. אך מי תהום אינם רק "גיבוי", הם מכילים מינרלים חיוניים לבריאות הציבור החסרים במי ם מותפלים, מחסור המגביר את הסיכון לאירועי אוטם שריר הלב ולהפרעה בקצב הלב, מקרים שהכפילו את עצמם בשנים האחרונות בישראל, והפקתם זולה יותר מהפקת מים מותפלים. ולבסוף, אך לא פחות חשוב, יש להבין כי למתקני ההתפלה קיימות גם השפעות סביבתיות וכלכליות שליליות – צריכת אנרגיה, סיכון לזיהום ים ואויר ועוד – ועל כן יש לחתור לגיוון במקורות המים בישראל. כיום, לפי מדידות השירות ההידרולוגי, נפח הנגר בתחום הניקוז המערבי (הנחלים אשר מתנקזים לים התיכון), מגיע לכ 200 מיליון קוב בממוצע בשנה, כמות השווה בערך לשני מתקני התפלה ממוצעים. גם אם לא כל המים האלו יחדרו אל האקוויפרים, כמות זו הינה בעלת פוטנציאל להגדלת מאזן המים החשובים כל כך באזור.
לצד ההתחממות והירידה בכמויות המשקעים, שינויי האקלים מחמירים את הדפוס הקיצוני של משטר הגשם, ובכך מגבירים את כמות ועוצמת המים ליחידת זמן. דו"ח המנהלת לשינויי האקלים משנת 2021 זיהה והתריע כי חזויה "עלייה במספר אירועי שיא של משקעים, שינוי בפיזור המשקעים בפריסה הגיאוגרפית, שינוים בתדירות, במשך ובעוצמה של אירועי משקעים". אך זוהי אינה רק תחזית, כבר בשנים האחרונות אנחנו עדים לאירועי שיטפונות הצפות חריגים, המסבים נזק גבוה לרכוש ואף לחיי אדם. תחזיות אלו משתלבות עם מגמת הפיתוח המואצת בישראל, בין השאר לאור אחוז גידול האוכלוסין הגבוה בישראל, הדורש בנייה ופיתוח אשר גורם לצמצום מתמשך של השטח הפוטנציאלי לחלחול של אותם מי גש ם, במיוחד באזורי השטחים הפתוחים המתכסים שכבות בטון או אספלט בלתי חדירות. כלומר, אנו צפויים לאירועי גשם קצרים וחזקים אשר יפגשו פחות ופחות שטח בהם המים יכולים לחלחל. על פי כל הרשום מעלה, אנו צפויים לאירועי שיטפונו ת והצפות עוצמתיים במיוחד במרחב העירוני, ובמיוחד בערים הנמצאות כמה עשרות ק"מ מהחוף (לאו דווקא ערי חוף), אשר מאיימים על תשתיות, ובמיוחד על חיי אדם.
כל המצוין מעלה מחייב את הממשל, הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית, להיערך לאירועי הצפות ושיטפונות מצד אחד ולחוסר במים זמינים מן הצד השני. היערכות זו חייבת לכלול מגוון רחב של פעולות במטרה לא בלבד להתמודד עם אירועים שכאלה, אלא גם להשקיע משאבים במניעת ם ולנצל כמה שניתן את כמות המשקעים הקיימת בעולם הולך ומתחמ ם או מתייבש. פעולות אלו נעשות תחת מתודולוגיה סדורה של "ניהול מי נגר". הפתרון לאתגר המשולב של ההיערכות וניהול מי הנגר מצד אחד, יחד עם התחזית לחוסר זמינות במי תהום טבעיים מהצד השני מרחיבים את המתודולוגיה הידועה של "הצורך בשינוי התפיסה, לתפיסה" ל – "הצורך בשינוי התפיסה, תפיסה, החדרה ועשרת מי התהום".
