מזה יותר משנה נצרת טובעת בהררי זבל, תוך שתושביה נחנקים מענני עשן רעילים ומסרטנים משריפות הפסולת שכבר מזמן הפכו לשגרה. משבר הפסולת החמור הזה הוא תוצאה של רשות מוחלשת שקרסה וכבר לא מסוגלת לספק לתושביה שירותי חיים בסיסיים.
בנובמבר 2024, לאחר תלונות רבות ותחנונים של תושבי העיר ותושבי הישובים הסמוכים, נאות משרד הפנים – שאחראי לפעול במקום העיריה, כל עוד זו אינה מתפקדת – להעביר תקציב חירום חד-פעמי לאיסוף הפסולת מהרחובות. אלא שצעד זה משול להדבקת פלסטר על מחלה כרונית. במציאות שבה ההזנחה היא מתמשכת ומערכתית, לא די בצעדים חד־פעמיים אלא נדרשים מהלכי עומק שיבטיחו טיפול אמיתי בבעיה.
האחריות לקידום מהלכים שכאלו אינה רק חובה מוסרית אלא שהיא מעוגנת בחוק, הקובע שעל משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה מוטלת במקרים כאלו אחריות להבטיח פינוי אשפה סדיר ולמנוע מפגעים המסכנים חיי אדם.
אך על אף שעיריית נצרת אינה מתפקדת כבר יותר משנה, משרדים אלו גררו רגליים, ורק בסוף יוני 2025 הורה משרד הפנים על סיום כהונת ראש העיר, פיזור מועצת העיריה ומינוי ועדה קרואה שאמורה לספק חלופה זמנית ולפעול להבראת העירייה.
הקמת הועדה הינה צעד חשוב לשם שיקום ארוך טווח של נצרת, אך לא ייתכן שמצב תברואתי מסכן חיים – כפי שהגדיר זאת בעצמו משרד הפנים ימתין להבראת העירייה. חוסר המעש המתמשך באופן בלתי סביר מלמד באופן חד-משמעי שלמדינה, פשוט לא אכפת.
המשבר של נצרת אינו ייחודי רק לה. חוסר היכולת של רשויות מקומיות ערביות רבות להעניק שירותים מוניציפאליים ראויים ובסיסיים, לרבות שירותי פינוי הפסולת העירונית, יסודו במחסור אקוטי במשאבים, כאשר יותר מ- 90% מהן מדורגות בתחתית הסולם החברתי-כלכלי. בשל היעדר אזורי תעשייה מניבי הכנסה, רשויות אלו תלוית בסיוע ממשלתי, וזה ממאן להגיע באופן התואם את הצרכים בשטח.
תכנית החומש הממשלתית, הידועה כהחלטת ממשלה מס' 550, שאושרה בסמוך לסיום כהונת ממשלת בנט, באוקטובר 2020, הקצתה סך של כ- 30 מיליארד שקל לצמצום פערים כלכליים בחברה הערבית. אלא שמשימת יישום ההבטחות שהוטבעו על הנייר הובאה לפתחה של ממשלת נתניהו, שבה עידית סילמן היא השרה להגנת הסביבה ובצלאל סמוטריץ הוא שר האוצר. משרד האוצר כבר לא מעביר מזה שנתיים תקציבים ליישום התוכנית הסביבתית ביישובים הערביים בסדר גודל של כ-150 מיליון שקל. לאחרונה הגיש ארגון "אדם טבע ודין" יחד עם הארגונים "אזרחים למען סביבה" ו"מרכז מוסאוא" עתירה לבית משפט העליון, שתחייב את משרד האוצר להעביר את התקציבים. שני הארגונים הראשונים הגישו עתירה נוספת לבג"ץ במטרה לחייב את משרד הפנים והגנ"ס לטפל במשבר הפסולת בנצרת.
ההזנחה של השלטון המרכזי את הצרכים הסביבתיים בישובים הערביים היא הפרה של החובה להגן את זכותם הבסיסית של האזרחים הערביים לחיות בכבוד, ובמבחן התוצאה היא מעבירה מסר ברור לאזרחים הערביים: 'אתם אזרחי הישובים הערביים, ולא אזרחי מדינת ישראל'. מי שלא רואה את כדור השלג שמסר כזה עלול ליצור, עלול להתעורר למציאות של ניכור, וזו בשפה עדינה.
