גל השריפות האחרון באזור לוס אנג'לס תפס מקום נכבד בתשומת הלב העולמית. זו לא השריפה הגדולה או הקטלנית ביותר שהייתה, אבל יש לה פוטנציאל להיות הזכורה ביותר. שכונות היוקרה של בברלי הילס, בן אפלק מחבק את בתו, כל אלו תמונות של אסון שכתוב על הקיר כבר שנים, אך אותן תחזיות זכו במקרה הטוב למקומות אחרונים בסדרי העדיפויות, ובמקרה הרע ללגלוג.
גל שריפות בעוצמה כזו, 31 במספר, אינו תאונה. נדרש שילוב של פרמטרים מטאורולוגיים עבור אסון ברמה שכזו. תשעה חודשים ללא גשם הביאו לצמחייה יבשה מאוד אשר תרמה רבות להתפשטות האש. תקופה יבשה נדירה זו "פגשה" את עונת הרוחות המגיעות מאזור החוף, שהעצימה וניידה את האש בקלות. חוקרים ממכון פייר סימון מצאו כי התנאים הם כתוצאה מפעולות הנעשו על ידי אדם, ולא ניתן להשוותם לאירועים קודמים: הטמפרטורות באירוע זה היו גבוהות ב-5 מעלות, נרשמה ירידה של 15% במשקעים והרוחות היו מהירות ב-20% (80 עד 130 קמ"ש). היינו יכולים לומר שבהוליווד יעשו על זה סרט, אבל בהתחשב בנזק הפיזי והכספי שנגרם לתעשיית הסרטים הגדולה בעולם, ספק אם ניתן.
כולנו כבר מבינים שמשבר האקלים אינו תחזית אלא מציאות המחייבת אותנו להיערך לאסונות האקלימיים שיגיעו: שיטפונות והצפות לצד שריפות וגלי חום. בישראל בכל גל חום נצפית תמותה עודפת של 45 איש, בנוסף להרס ולנזקים הכספיים. לכן על המדינה והרשויות השונות להשקיע היום משאבים רבים בהיערכות, על מנת לא להפסיד פי כמה יותר לאחר אסונות אקלימיים, ובמיוחד כדי להגן על אוכלוסיות פגיעות ומוחלשות.
אז מה בישראל, מדינה הפגיעה במיוחד לסיכונים אקלימיים? תנסו לא להראות מופתעים, אבל ערוכים – אנחנו לא. ב-2018 עברה החלטת ממשלה שקבעה כי על כלל משרדי הממשלה להכין תוכנית היערכות לשינויי האקלים, אשר תעודכן מעת לעת. בנוסף, על כל משרד להגיש דיווח שנתי לממשלה על התקדמות בביצוע תוכנית הפעולה. ארבע שנים לאחר מכן (2022) ולאחר שלא נעשתה שום התקדמות, בוצע תיקון להחלטה הקובע כי יש להשלים את הכנת תוכנית ההיערכות לשינויי האקלים עד סוף שנת 2023, תוך התייחסות לתרחישי הייחוס האקלימיים.
שני דוחות מבקר המדינה בנושא (2021, 2024) קבעו כי מטרות החלטת הממשלה לא הושגו ולא רק שאין תוכניות היערכות, "ל-75% מהגופים הציבוריים אין מידע על היקף הנזקים הכלכליים הצפויים בשל משבר האקלים". ביולי 2024, חצי שנה לאחר המועד האחרון להגשת תוכניות ההיערכות, פרסם המשרד להגנת הסביבה דוח מעקב, ממנו למדנו כי רק 6 מתוך 33 הגופים המחויבים על פי החלטת הממשלה להגשת התוכנית אכן עשו זאת בזמן הנדרש. הדוח עוד מציין כי בעקבות המלחמה אשר פרצה באוקטובר 2023 חלו עיכובים, אך "לא מעט ממשרדי הממשלה אשר טרם הגישו את תוכניותיהם לא היו בשלבים מתקדמים ערב המלחמה וגם לולא פרוץ המלחמה, ספק רב אם היו עומדים בלוחות הזמנים שהוגדרו בחוק".
לאחר תאריך היעד האחרון להגשה הגישו עוד 8 גופים תוכניות הערכות (נכון ליוני 2024) ו-5 נמצאים בשלבים מתקדמים. 14 גופים נמצאים בשלבים ראשוניים או אף טרם החלו עבודתם על התוכנית, ביניהם משרד ראש הממשלה – גורם מרכזי ומוביל במערכת הפוליטית הישראלית, בעל סמכויות נרחבות והשפעה רבה על קביעת מדיניות המדינה. משרד זה היה צריך להיות בין הראשונים להכנת התוכנית. כמו כן לא הגיש תוכנית משרד האוצר, שלו תפקיד משמעותי ביותר עבור בנייה של כלכלה מאופסת (או מופחתת) פחמן, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי.
ואלה שכן הוגשו? תוכניות הן לא. במקרים הטובים, גם המסמכים המקצועיים והמפורטים יותר, אשר סקרו את האיומים וניתחו את פגיעות משרדם לתופעות השונות, לא המשיכו לכתיבת הפעולות המפורטות, הכוללות לוחות זמנים, גורמים אחראיים, תיקצוב וכמובן בקרה ופיקוח. במקרים הפחות טובים, נראה כי בגלל הרצון לעמוד בלוח הזמנים, נכתבו כמה פסקאות מהירות, ללא שום עבודה מקדימה או חשיבה מעמיקה. לבסוף, ישנה "תוכנית ההיערכות" של המשרד לשירותי דת, בה נכתבו בדיוק 31 מילים. כן, תוכנית זו נספרה כ"תוכניות שהוגשו".
למגיבים שבדרך שיטענו כי "זה לא הזמן לזה", זה בדיוק הזמן לזה. סיכון חיים הוא סיכון חיים. בין אם במלחמה, בשריפה או בשיטפון. אובדן הבית הוא אובדן, ולא משנה מאיזו סיבה. וכאשר יש אפשרות להיערך, קיים הידע ואנשי המקצוע מתריעים ללא הרף אך כלום לא נעשה, ניתן רק לנחש מתי תחזור הכותרת של "המחדל".
