משבר האקלים הינו אירוע חריג בנוף העולמי. מדובר באחד הנושאים הבולטים ביותר בשיח הציבורי בשנים האחרונות, בעוד אנו שומעים על גלי שריפות שלא נראו כמותם בעבר ושיטפונות עוצמתיים המכים ברחבי העולם. עם זאת, על אף הסכנות הנובעות משינוי האקלים, האסדרה המשפטית בישראל בתחום דלה במיוחד וללא ספק אינה מספקת. מצב עניינים זה מעורר מחדש ביתר שאת את הצורך בהכרה בזכות לסביבה ראויה כזכות יסוד עצמאית.
הזכות לסביבה עוגנה כזכות חוקתית עצמאית במדינות רבות בעולם (ובהן הודו ודרום אפריקה). בהליכים משפטיים שונים ברחבי העולם נעזרו בתי המשפט בזכות לסביבה, הן כזכות עצמאית העומדת בפני עצמה והן כזכות יסוד הנגזרת מזכויות קיימות כמו הזכות לחיים, על מנת להכריע בתביעות אקלים שהוגשו. לדוגמא, בפסק דין ניובאוור הגרמני, הכיר בית המשפט בזכות לסביבה מכוח הזכות החוקתית לחיים וקבע כי הזכות מחייבת את המחוקק לדאוג לשלומם של הדורות הבאים ולהגדיל את יעדי הפחתת פליטות גזי החממה בחוק האקלים הגרמני.
בישראל נעשו בכנסת מספר ניסיונות לקדם עיגון חוקתי עצמאי לזכות לסביבה, האחרון מביניהם בכנסת העשרים וארבע, כאשר הצעת חוק שניסחנו עבור ח"כ אלון טל כללה לראשונה התייחסות לנושא משבר האקלים. הניסיונות לא צלחו ולא הבשילו לכדי חקיקה לאור קשיים בהשגת רוב בכנסת. כתוצאה מהיעדר החקיקה מגלים עותרים פוטנציאליים, המבקשים לעשות שימוש באפיק המשפטי למאבקים סביבתיים ואקלימיים, כי הכלים שמציע המשפט החוקתי בישראל לצורך כך הם מצומצמים ביותר, כל שכן היסטוריית הפסיקה בנושא.
אנו כארגון מאמינים שהגיעה העת לחוקק את הזכות לסביבה כזכות יסוד בישראל מכמה טעמים.
חיזוק המעמד הנורמטיבי של ההגנה על סביבה
במשפט החוקתי, זכויות ואינטרסים מתנגשים לעיתים קרובות זה בזה. ההגנה על הסביבה מתנגשת לעיתים עם זכויות הקניין וחופש העיסוק, המעוגנות כזכויות יסוד עצמאיות. לדוגמא, פעילות משפטית כנגד מפעל מזהם תביא בהכרח לפגיעה בחופש העיסוק של בעל המפעל ובזכותו להפיק רווח מקניינו. ההתמודדות עם משבר האקלים מחייבת פעולות הן בתחום האדפטציה והן בתחום המיטיגציה, אשר עשויות לגרום לפגיעה דומה בסקטורים עתירי פחמן. משכך, הצעת חוק יסוד: הגנת הסביבה שניסחנו כללה סעיף המתייחס להיערכות לאומית לקראת שינוי האקלים. חוק יסוד שכזה, אם יאושר, יאפשר לבתי המשפט להעדיף במקרים המתאימים את אינטרס הגנת הסביבה וההתמודדות עם משבר האקלים על פני זכויות יסוד אחרות, דוגמת זכות הקניין וחופש העיסוק. יצירת סימטריה נורמטיבית בין זכויות יסוד מתנגשות תחייב את בתי המשפט להכריע לטובת ההגנה הסביבתית והאקלימית, במקרים בהם יסברו שעוצמת הפגיעה בזכויות סביבתיות הינה בלתי מידתית ועולה על הנדרש.
הרחבת הכלים המשפטיים להגנה על הסביבה
על רקע החוסר המשמעותי בחקיקה הישראלית, בשנת 2002 ניסינו להשיג הכרה פסיקתית בזכות לסביבה. בבג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין- אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש-ממשלת ישראל, עתרנו כנגד שינוי מוצע בחוק התכנון והבנייה, אשר יוביל לאישור תכניות בנייה שאינן לוקחות בחשבון את האינטרס הסביבתי. בעתירה טענו כי למרות שהזכות לסביבה נאותה אינה מופיעה במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתן לגזור אותה מהזכויות לכבוד, לחירות ולקניין. בפסיקתו, השופט אהרון ברק קבע כי ככלל, לא ניתן לגזור את הזכות לסביבה מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן קביעה זו חורגת מגבולות הפרשנות ותחייב את הכללת כל הזכויות הפוליטיות, האזרחיות, החברתיות והכלכליות. עם זאת, במידה וחוק כלשהו יפגע באיכות הסביבה באופן הגורם לפגיעה במינימום הקיום האנושי, ניתן יהיה לקבוע כי הוא פוגע בכבוד האדם וחירותו.
מפסיקתו של השופט ברק ניתן ללמוד כי לעותרים פוטנציאליים בנושאי משבר האקלים בישראל קיים קושי כפול. בהיעדר חוק אקלים, הליטיגציה האקלימית נדרשת לתקוף החלטות ממשלה, אשר אין להן תוקף מחייב ובית המשפט אינו נוטה להתערב בהן. לצד זאת, כפי שעלה מהפסיקה, בתי המשפט אינם ממהרים לפרש את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באופן הכולל את הזכות לסביבה. קשיים אלה מעידים אף הם על הצורך בחקיקה שתעגן את הזכות לסביבה כזכות יסוד עצמאית, אשר תציב את ההגנה על הסביבה במדרג נורמטיבי גבוה ושווה לשאר זכויות היסוד בישראל.
הצורך בחקיקת זכות יסוד לסביבה ראויה מתחזק גם בעקבות המהפכה המשפטית שמתרחשת במדינת ישראל בימים אלו.
הניסיונות להחליש את עצמאות בית המשפט וליטול ממנו כלים משפטיים המשמשים אותו בפסיקותיו, מחייבים אותנו לקדם את חקיקת זכות היסוד לסביבה ראויה. בשנת 2002 היססו שופטי בית המשפט ודחו את הניסיון לפרש את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ככולל בתוכו גם את הזכות לסביבה. ניתן לשער כי לאור הקולות הנשמעים כיום כנגד האקטיביזם השיפוטי, המצב הקיים, בו אין הכרה פסיקתית בזכות לסביבה ראויה, לא ישתנה. משכך, בכוונתנו להמשיך לנסות ולקדם את הזכות לסביבה כזכות יסוד וליצור איזון חוקתי ראוי בין זכויות היסוד השונות, וזאת בשונה מהמצב המשפטי הקיים כיום.
