בזמן שעם ישראל היה שקוע בדיוני עילת הסבירות בבית המשפט העליון, החליטה ממשלת ישראל להעביר במהירות חוק אקלים. לכאורה – זהו צעד מבורך שהיינו אמורים לחגוג אותו כארגון שניסח את הצעת חוק האקלים הראשונה כבר לפני שנים רבות, אולם למרבה הצער מדובר בחוק שמבזה את שמו – וחמור מכך – מבזה את אזרחי המדינה. הצעת החוק שאושרה בממשלה ביום 12.9.2023 היא הצעת חוק בעייתית שאינה נותנת את המסגרת החוקית המינימלית הנדרשת לשם ההתמודדות של ישראל עם משבר האקלים ולהתנעת המעבר הנדרש לכלכלה דלת פחמן.
מדובר בחוק מביך ומלא חורים. חוק עם יעד לא שאפתני להפחתת פליטות גזי חממה, שגם אותו ניתן יהיה לשנות כל שני וחמישי, ללא פיקוח פרלמנטרי. חוק שרוכך על ידי משרדי האוצר והאנרגיה שיוכלו לעכב ולתקוע אישור תכניות לאומיות להפחתת פליטות ולהיערכות אקלימית. וחמור מכך, אין בחוק תאריך לאישור התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה ואין שום הוראה המחייבת לתקצב את התכניות הלאומיות למיטיגציה ולאדפטציה.
כל הפשרות הללו מרוקנות את ההצעה מתוכן ומעלות את החשש שמדובר בחוק שאין כל כוונה ליישם אותו בשטח, זאת שעה שננקטות פעולות והחלטות אנטי אקלימיות באופן שוטף במשרדים השונים, וחרף ממצאי מבקר המדינה כי ממשלת ישראל מועלת בחובתה להתמודד ולהיערך למשבר האקלים.
הדברים החשובים שכלולים בהצעה, כגון עיגון יעדים בחוק, הערכת סיכון אקלימי, תעדוף פתרונות מבוססי טבע וכן הלאה, הם מעטים מדי וכוללים מנגנונים שייאפשרו להתחמק מהם. בעידן שבו השפעות משבר האקלים ניכרות וגובות מחירים כבדים בשטח, ושבו נדרשות מדינות העולם המפותח להתקדם ולהתחייב ליעדים שאפתניים יותר מהר יותר, ישראל לא רק שנשארת תקועה במקום עם הצעת חוק מיושנת, אלא היא הולכת אחורה והופכת את ההצעה לכלי ריק.
וכך סיכם המנכ"ל שלנו את עמדתנו בנוגע להצעת החוק הממשלתית: "זהו לא חוק אקלים אלא חוק להיכלם בו. אם החוק יעבור הרי שהשרה להגנת הסביבה נכנעת לתכתיבי האוצר והאנרגיה. זו שערוריה שבעוד בכל העולם מקבעים יעדים שאפתניים במסגרת חקיקה נוקשה, הבשורה של ממשלת ישראל היא חוק עם יעדים נמוכים שאף הם כתובים על הקרח כשהממשלה יכולה לשנות את היעדים כרצונה והתירוץ 'הנסיבות הלאומיות' מוכן מראש. מדובר בחקיקה המרוקנת מתוכן את התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה ומתעדפת אינטרסים של התעשייה על פני האינטרס הציבורי לנוכח משבר האקלים."