בקרוב, אנחנו עלולים להתעורר ללא הגנה על זכויות האדם הכי בסיסיות – הזכות לאוויר ומים נקיים, לחיים בסביבה נטולת זיהומים ומפגעים בריאותיים, לביטחון תזונתי ולקבלת הגנה שוויונית מפני השלכות משבר האקלים. זכויות אדם הוא נושא שבישראל קצת שכחנו לעסוק בו, מעבר להישרדות היום יומית שבה אנחנו נמצאים. אך ביום זכויות האדם הבינלאומי, רצינו לספר לכם על הצורך בהגנה משמעותית על הזכות לסביבה ראויה כזכות אדם העומדת בפני עצמה.
ההגנה על זכויות אדם שלובה בהגנה על הזכות לסביבה ראויה. בעולם כבר קיימת הכרה הולכת וגוברת בקשר ההדוק בין זכויות אדם להגנה על הסביבה ולהתמודדות עם משבר האקלים. מדינות רבות בעולם הבינו כבר כי יש להגן על הזכות לסביבה הן באמצעות עיגונה בחוקת המדינה שלהם והן באמצעות פסיקות בתי המשפט המספקות פרשנות משפטית של ההגנה על הסביבה כחלק מהגנה על חיי אדם וזכויות אדם בסיסיות.
על יסוד ההכרה הזו, מתעורר דיון בישראל בשאלה האם הזכות לסביבה עומדת לבדה כזכות אדם עצמאית או שמא מדובר בזכות אדם נגזרת מהזכות לחיים וכבוד שקיבלו עיגון חוקתי תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בפסיקתו התקדימית, קבע כבוד השופט אהרון ברק כי הפרשנות המשפטית של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא מאפשרת לכלול את הזכות לסביבה ראויה. בבג"ץ 4128-02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש-ממשלת ישראל (2004) נקבעה פרשנות מצומצמת, לפיה הזכות לחיים ולשלמות הגוף כוללת הגנה מפני פגיעה סביבתית רק כאשר ניתן "להראות סכנה מוחשית וממשית". כמו כן, נקבע כי "חוק הפוגע באיכות הסביבה באופן הגורם לפגיעה במינימום הקיום האנושי פוגע בכבוד האדם ובחירותו". גישה זו מצמצמת את היקף הזכות לסביבה ראויה לאמות המידה שנקבעו בחוקי סביבה ושוללת את מעמדה כזכות יסוד עצמאית.
מנגד, אנו טוענים שהזכות לסביבה ראויה נגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובכך מחייבת את ההתייחסות אליה כזכות חוקתית. בכך ההגנה עליה צריכה להיות משמעותית ולהטיל חובה על המדינה לנקוט בפעולות קונקרטיות למען הגנה על הזכות.
כידוע, קיים קשר ישיר בין מפגעים סביבתיים וסיכוני האקלים לבין הגנה על כבוד האדם, בריאותו, חייו ושלמות גופו. המחדל של הרגולטורים השונים לפעול בהתאם להוראות חוקי סביבה והסחבת של הממשלה, אינו מתקבל על הדעת ופוגע בזכויות האדם הבסיסיות האלו. בשל אוזלת היד של המדינה, בשנים האחרונות הוגשו יותר ויותר עתירות לבית המשפט העליון, כנגד ההתנהלות המזניחה של המדינה אשר גוררת פגיעה קשה בבריאות ובחיי אדם.
אם פעם משבר האקלים נחשב לנושא סביבתי בלבד, כיום כבר ברור שהסכנות האקלימיות הצפויות מאיימות על הציבור באופן מוחשי. משבר האקלים נושא עימו איומים ייחודיים למדינת ישראל בשל מאפייניה: אקלים חצי-מדברי, צפיפות גבוהה, רגישות גיאו-אסטרטגית והיותה אי- אנרגטי בין שכנותיה. החרפת משבר האקלים צפויה להביא לפגיעה חמורה בצרכים הפיזיים הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים. השלכות המשבר צפויות לפגוע בכלכלת ישראל, ברווחה ובבריאות תושביה, בביטחון התזונתי ובביטחון המים.
המסקנה המתבקשת היא אחת – הגנה על הסביבה ובריאות הציבור תתאפשר רק באמצעות חוק יסוד, שיאפשר לבתי המשפט להעדיף את האינטרסים הסביבתיים והבריאותיים במקרים של התנגשות בינם לבין אינטרסים אחרים ותאפשר הגנה על חיי אדם בישראל.