כיצד עובד חוק הפיקדון?
על כל מכל משקה מוטל פיקדון בסך 30 אג’. כל צרכן רשאי להחזיר את הבקבוק לבית עסק, ולקבל את דמי הפיקדון. בתי העסק מעבירים את הבקבוקים שנאספו למיחזור, במימון יצרני המשקאות. כך מממש החוק את עיקרון “המזהם משלם”. מתן הערך הכלכלי לבקבוק נותן תמריץ משמעותי לאיסופו, וגורם לצמצום זיהום הפלסטיק.
מהן מטרות חוק הפיקדון?
תוצר לוואי חיובי של שיטת הפיקדון הוא הגברת מיחזור הבקבוקים, אולם מטרתו העיקרית של החוק היא מניעת זיהום פלסטיק. שיעורי האיסוף הגבוהים בשיטת הפיקדון גורמים לניקוי המרחב הציבורי, הנחלים והים ממכלי המשקה.
מדוע חוק הפיקדון הישראלי לא חל על מכלי משקה גדולים?
התנגדות יצרני המשקאות וגורמים פוליטיים הובילה לכך שלא הוטל פיקדון על מכלי המשקה הגדולים. חוקי פיקדון נפוצים בכל רחבי העולם, וחלים על כל סוגי הבקבוקים. למעשה, ישראל היא המדינה היחידה שהחריגה מן החוק את מכלי המשקה הגדולים, המהווים כמחצית מן הבקבוקים המשווקים מדי שנה. זאת, למרות שהשפעתם על הסביבה רבה יותר כיוון שהם מכילים יותר חומר גלם ויותר פלסטיק.
מה הבעיה בזיהום פלסטיק?
ההתמכרות האנושית לפלסטיק חד-פעמי הפכה בשנים האחרונות לסכנה ממשית, אקולוגית ובריאותית. ייצור הפלסטיק העולמי גדל פי 20 מאז שנות ה-60 וכיום עומד על למעלה מ-300 מיליון טון בשנה, כאשר על פי ההערכות, היקף הייצור צפוי להכפיל את עצמו בתוך 20 שנה. הפלסטיק החד-פעמי מגיע בכמויות אדירות לסביבה, ושם הוא נצבר ומתפרק לאורך שנים תוך יצירת זיהום סביבתי כבד. מחקר של קרן מקארתור מצא כי, בתרחיש של “עסקים כרגיל”, יכיל האוקיינוס טון פלסטיק על כל טון דגים עד 2025, ועד 2050 כבר תעלה כמות הפלסטיק על כמות הדגים. הסיבה לכך היא שכ-10 מיליון טון פלסטיק מוצאים את דרכם לאוקיינוס מדי שנה – שווה ערך לכמיליון וחצי משאיות זבל. לנוכחות הפלסטיק באוקיינוס ובים ישנן השלכות אקולוגיות הרסניות שנאמדו בכ-13 מיליארד דולר בשנה. מחקרים שונים מצאו שאריות “מיקרו-פלסטיק” במי השתיה ובמזון ואף בצואת בני אדם, כך שכיום הפלסטיק מהווה איום על בריאות הציבור, אשר היקפו טרם ידוע, ומהווה גורם משמעותי לפליטת גזי חממה (כ-400 מיליון טון CO2 מדי שנה) ושימוש יתר באנרגיה (ייצור הפלסטיק צורך כ-4% מהדלק הפוסילי שמקורו בנפט וגז).
עודכן: יולי 2019
