מדוע מכל פסולת הפלסטיק עלינו להיטפל דווקא לבקבוקים?
בעולם הפסולת אין פתרונות קסם, כיוון שהפסולת היא מגוונת מאד (חומרים, דרך ייצור, איסוף, פוטנציאל טיפול, עלויות ועוד). לכן, מה שנדרש הוא התאמת פתרונות ייעודיים לזרמי הפסולת השונים. בהתאם לכך נחקקו בעולם ובישראל חוקים נפרדים לטיפול באריזות, בשקיות, בפסולת אלקטרונית, בצמיגים, בכלי רכב בסוף חייהם ועוד. האפקט המצטבר של צעדים אלה אמור להביא את השינוי המיוחל.
בנוסף, מבחינת זיהום פלסטיק, מכלי משקה הם בהחלט חלק משמעותי מן הבעיה: על פי הערכות, בכל דקה מיוצרים ברחבי העולם כמיליון בקבוקים חד פעמיים, המצטברים ליותר מ-500 מיליארד בקבוקים מדי שנה. בסקר שנערך לאחרונה ב-42 מדינות, נמצא כי יצרניות המשקאות ניצבות בראש רשימת המזהמים (קוקה-קולה, פפסי, ונסטלה הן השלישייה הפותחת, בפער ניכר מכל היתר). לכן, כחלק מתכנית החירום למאבק בנזקי הפלסטיק של האיחוד האירופי הוחלט לקבוע יעד מיחזור של 90% למכלי משקה, כלומר, חקיקת חוקי פיקדון בכל אירופה. ואכן, בעת האחרונה מדינות רבות בעולם מחוקקות חוקי פיקדון חדשים (אנגליה, הודו, רומניה ועוד).
אז יש פלסטיק באוקיינוס, מדוע זו בעיה שלנו כישראלים?
בישראל, נמכרים מדי שנה כמיליארד וחצי מכלי משקה, מתוכם למעלה מ-700 מיליון בקבוקים גדולים בני ליטר וחצי ומעלה. חלק מהבקבוקים נאסף להטמנה או למיחזור, אך עשרות מיליוני בקבוקים מוצאים את דרכם לסביבה, לנחלים, לים. אותות הזיהום כבר ניכרים – מחקר משנת 2015 מצא בים התיכון נוכחות זיהום פלסטיק בכ-20% מן הדגים שנדגמו. חלקיקי הפלסטיק, שנושאים חומרים רעילים, מגיעים למי השתיה שלנו ולמזון, ומהווים סיכון בריאותי שאיש עדיין אינו יודע להעריך את חומרתו. את עלויות הזיהום והניקוי סופג הציבור הרחב, כאשר מי שצריך לשלם הוא המזהם – יצרני המשקאות.
עד כמה אפקטיבית שיטת הפיקדון?
מודל של הטלת פיקדון על מכלי משקה קיים בעולם מזה שנים רבות. חקיקה זו קיימת בקנדה, במדינות שונות בארה”ב, גרמניה, בלגיה, אסטוניה, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, קרואטיה , ליטא, פינלנד, איסלנד ועוד. על פי הניסיון הנצבר, מדובר בשיטה האפקטיבית ביותר לאיסוף בקבוקים, המשיגה שיעורי איסוף שמגיעים במקרים מסוימים ליותר מ-90%. גם בישראל השיטה הוכיחה את עצמה ושיעור האיסוף של מכלי הפיקדון עומד על כ-80%, בערך פי 2 מהיקף איסוף הבקבוקים הגדולים. הצלחת הפיקדון ניכרת בשטח – בסקרים שנערכו בישראל, נמצאו פי 6.3 בקבוקים גדולים מבקבוקי פיקדון בפסולת שבחופים, ופי 5.2 בפסולת שמתחת למים.
יצרני המשקאות טוענים שחוק הפיקדון מיותר, כיוון שניתן להשיג את מטרותיו באמצעות חוק האריזות. האם יש צדק בטענה?
מדובר בטענה מטעה ומוטעית, ממספר טעמים:
- חוק האריזות אינו מונע זיהום פלסטיק במרחב הציבורי: חוק האריזות הינו חוק חשוב שמטרתו להגדיל את שיעורי המיחזור, בעוד שחוק הפיקדון הוא חוק שמטרתו מניעת זיהום פלסטיק במרחב הציבורי -בשטחים הפתוחים, ביערות, בשמורות הטבע, בנחלים, ובים. הגברת המיחזור, המבורכת כשלעצמה, לא מצמצמת את היקף הזיהום במרחב הציבורי, אלא רק תעביר בקבוקים, שממילא כבר הושלכו לפח רגיל, לפח שמיועד למיחזור.
- היעדים בחוק האריזות נמוכים: יעד מיחזור הפלסטיק בחוק האריזות הוא 22.5% בלבד, לעומת יעד איסוף של כ77% בחוק הפיקדון. כמו כן, מדובר ביעד כללי המתייחס לכלל אריזות הפלסטיק. משמע, שיצרני האריזות יכולים לעמוד ביעד מבלי למחזר אפילו בקבוק אחד. כלומר, גם אם חוק האריזות יפעל באופן מושלם, לא תהיה לכך השפעה רבה על איסוף הבקבוקים.
- חוק האריזות לא מיושם בהצלחה בישראל: מסיבות שונות, חוק האריזות שנחקק בשנת 2011 לא הצליח להגביר משמעותית את היקף המיחזור בישראל. לכן, לא ניתן לקבל את הטענה שחוק זה יכול להוות תחליף לחוק הפיקדון, שהינו חוק מוכח ואפקטיבי.
- חוק הפיקדון וחוק האריזות הם חוקים משלימים ולא תחליפיים: בכל מדינות האיחוד האירופי קיימים חוקי אריזות, אשר חלקם מיושמים בהצלחה מרשימה. למרות זאת, האיחוד האירופי החליט לאחרונה לחייב בנוסף חקיקת חוקי פיקדון בכל רחבי אירופה, כיוון שחוקי האריזות אמנם הגבירו את המיחזור אך לא מנעו את זיהום הפלסטיק במרחב הציבורי ובאוקיינוס.
מדוע אי אפשר פשוט להעניש את המלכלכים, במקום להטיל פיקדון?
המציאות מוכיחה כי גם במדינות אירופאיות שבהן פחות נהוג ללכלך, וקיימת מדיניות אכיפה נוקשה, כמויות אדירות של פלסטיק מגיעות לים ופוגעות בסביבה ובבריאות הציבור. למרבה הצער, יש גבול לאפקטיביות של צעדי אכיפה והסברה, בעוד שהצבת תג מחיר להתנהלות מזהמת מספקת תוצאות מרשימות. כך למשל ראינו כי הטלת היטל מינימלי בן 10 אג’ על צריכת שקיות פלסטיק בישראל צמצמה את צריכת השקיות ב-80%.
האם חוק הפיקדון מסייע לארגוני פשיעה?
באופן כללי, בכל העולם ישנה תופעה של מעורבות עולם תחתון בשוק הפסולת. אם בהפעלת אתרי פסולת ואם בסחר בחומרי גלם בעלי ערך (ברזל, פסולת אלקטרונית ועוד). האם בשל עובדה זו עלינו להימנע מטיפול בפסולת, מחשש שעבריינים יגרפו מכך רווחים? ברור שלא. מי שאמורה להיאבק בפשיעה היא המשטרה, ובפסולת צריך לטפל, כיוון שהאינטרס הציבורי הוא למנוע נזק סביבתי ובריאותי. כך גם בנושא הבקבוקים – תופעת הפשיעה הינה יחסית שולית, והצטמצמה רבות לאחר פעילות של גורמי האכיפה. אך מתנגדי החוק ממשיכים לנפח את ממדי התופעה, כחלק ממסע תעמולה כנגד הרחבת חוק הפיקדון, כפי שנחשף בתחקיר עיתונאי כבר לפני עשור.
עודכן: יולי 2019
