תושבי ישראל מייצרים מדי שנה כ-5.4 מיליון טון פסולת, כאשר כל תושב מייצר כ-1.7 ק"ג פסולת מדי יום. נתון זה הוא מן הגבוהים בעולם. אם לא די בכך, הרי שהאוכלוסייה בישראל גדלה בקצב גבוה מאד, הן בשל גידול טבעי (כ-2.6% בשנה, הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות) והן בשל הגירה חיובית מתמדת (כ-30,000 עולים חדשים בשנת 2017). השילוב בין תרבות הבזבוז ובין גידול האוכלוסייה מקדם את מדינת ישראל לקראת משבר פסולת.
אחד הצעדים האפקטיביים ביותר שנעשים במדינות המפותחות בעולם על מנת להפחית פסולת, הינה חקיקה שמטרתה להפחית במקור פסולת הנוצרת עקב שימוש במוצרים העשויים פלסטיק חד פעמי. זאת, כחלק ממדיניות טיפול בפסולת הנותנת עדיפות למניעת ייצורה של פסולת.
אנחנו מקדמים הצעת חוק על בסיס הדירקטיבה האירופית לצמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי אשר קראה למדינות החברות באיחוד האירופי לנקוט סדרה של צעדים רגולטוריים – עד כדי איסור מוחלט על מוצרים מסוימים – על מנת להפחית את השימוש בפלסטיק מזהם. מדינות רבות נענו לאתגר, וברבות ממדינות אירופה קיימת מגבלה חוקית על שימוש במוצרים העשויים פלסטיק חד פעמי.
בחוק שאנחנו מקדמים, אנו שמים דגש על מוצרים העשויים פלסטיק חד פעמי, שיש להם תחליף (כמו בוחשנים, מקלוני אוזניים, קשיות ועוד).
בישראל נעשו ונעשים ניסיונות לטפל בפסולת הפלסטיק החד פעמי בסדרה של חוקים (חוק השקיות, חוק האריזות ועוד), אולם לצד חוקים אלה יש מקום להוסיף חוק שיאסור כליל את השימוש במוצרים העשויים פלסטיק חד פעמי, שיש להם תחליף סביר. רשימת המוצרים האלו תוגדר מעת לעת על ידי השר/ה להגנת הסביבה מתוך הבנה שעם חלוף הזמן וההתפתחויות הטכנולוגיות ניתן יהיה להוסיף עוד ועוד מוצרים לרשימת המוצרים האסורים.
לצד האיסור הגורף, אנו מציעים גם לאסור גם על חלוקת כלי אוכל חד פעמיים העשויים פלסטיק ללא תשלום, בדומה לאיסור שבחוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד פעמיות. ההערכה היא שגביית התשלום – בייחוד בענף המסעדנות – תביא לצמצום צריכה משמעותי, שכן ברירת המחדל תהיה אי שימוש בכלים אלו, בשונה מהמצב הקיים.
החוק גם מטיל חובה על השר/ה להגנת הסביבה להתקין תקנות לאיסור הכנסת פלסטיק חד פעמי לאזורים רגישים, שכן באזורים אלו יש לפסולת הפלסטיק השפעה הרסנית במיוחד; פלסטיק מתפרק לחלקיקים קטנים (מיקרופלסטיק וננו פלסטיק), הנישאים ברוח ומזהמים את האוקיינוסים, האגמים, האוויר והאדמה. אותם חלקיקים מגיעים, בסופו של דבר, אל גופם של בעלי החיים וגם אל גופנו. כבר היום ההערכות הן שבשנת 2050 יהיו באוקיינוסים יותר פלסטיק מדגים ועל כן נודעת חשיבות מיוחדת בהגנה על האזורים הרגישים.