PFAS הינה משפחת חומרים אשר מיוחסות להם השלכות בריאותיות חמורות, כבר בחשיפה לריכוזים נמוכים מאוד. מלבד היותם משבשי המערכת האנדוקרינית, השלכותיהם הבריאותיות כוללות פגיעה בהתפתחות העובר, פגיעה במערכת החיסונית, הגברת סיכון לתחלואה בסרטן ועוד. הם יציבים מאוד בתנאי הסביבה, ונוטים להצטבר ברקמות ביולוגיות ובסביבה לאורך עשרות רבות של שנים.
העתירה שלנו נועדה למנוע המשך פגיעה חמורה בבריאות הציבור, החשוף לשימוש במים המזוהמים בכימיקלים אלה. הגורמים האמונים על בריאות הציבור ואיכות מי השתייה מוטרדים מאוד ממצאים המעידים על נוכחות PFAS במי השתייה שלנו. פרסומים של סקרי מים מצביעים על הימצאותם של הכימיקלים המזיקים האלו ב-16% מתוך קידוחי מי השתייה שנדגמו בסמוך למוקדי זיהום משוערים. כמו כן, עם פרסומו של ניטור ביולוגי קטן היקף, עלה כי כימיקלים אלה נמצאו בגופם של 100% מהנבדקים שהשתתפו בסקר!
בנסיבות האלו, כאשר הסיכונים מוכרים וידועים, כאשר קיימים כבר ממצאים לזליגת הכימיקלים למי השתייה וכאשר הרגולטורים מצהירים כי בכוונתם לפעול לשם פתרון הבעיה, ניתן היה לצפות לפעולה מיידית ונחושה מצד הגורמים שאמונים על בריאות הציבור ואיכות הסביבה בישראל. אלא שבפועל, הגורמים האלו – ובראשם המשרד להגנת הסביבה – גוררים רגליים ולא נוקטים בפעולות הנדרשות לאסדרת הנושא בתקינה ובהנחיות.
אדם טבע ודין שלח מספר מכתבים למשרד להגנת הסביבה בנושא, אולם לא קיבל תשובות מספקות. הדברים אף הגיעו לידי כך שראש שירותי בריאות הציבור (ד"ר שרון אלרועי פרייס) התריעה בפני מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה על חומרת הבעיה ועל פוטנציאל הנזק לבריאות הציבור, וחתמה את מכתבה בדרישה הבאה: "נבקשכם לפעול להפסקה או הגבלת השימוש בחומרים אלה בכדי למנוע את המשך זיהום מקורות מי השתיה." אפילו המכתב החריף הזה לא הניב שום פעולה אקטיבית שתביא למניעת הזיהום, וזאת למרות שחלפו כ-7 חודשים מאז שנשלח.
אחת מן הפעולות המיידיות שנדרש המשרד להגנת הסביבה לבצע היא אסדרת אופן השימוש, האחסנה והסילוק של קצפי כיבוי המכילים את הכימיקלים המזהמים. השימוש בקצפי כיבוי אלה ידוע כגורם מספר אחת לזליגתם של הכימיקלים המסוכנים לסביבה המימית ולמי השתיה.
הגם שישראל חתומה על אמנת שטוקהולם – אמנה בינלאומית, העוסקת בהגבלת תפוצתם של המזהמים המדוברים – ישראל מעולם לא אישררה את האמנה ולא התקינה תקנות מתאימות – זאת להבדיל מ-180 מדינות (מתוך 185), אשר אשררו את האמנה ועיגנו במדינתם חוקים וכללים המגבילים את השימוש בכימיקלים המזיקים האלו, תוך מתן דגש על הגבלת שימוש בקצפי כיבוי המכילים את התרכובות המזיקות.
היעדר תקינה ואסדרה של נושא זה בישראל, זריקת האחריות מגוף רגולטורי אחד למשנהו וההססנות בה נוהג המשרד להגנת הסביבה, גורמים לכך שהזיהום הולך ומתפשט והתוצאה היא שקידוחי מים נוספים בישראל יזדהמו ויסגרו. לבד מהנזק הברור הנובע מסגירת קידוחי מי שתייה, הרי ברור שעד לגילוי הזיהום, ממשיך הציבור לשתות ולהשתמש במים מזוהמים ולהיות חשוף לשורה ארוכה של נזקים בריאותיים חריפים.
במענה לפניותינו החוזרות ונשנות, ובדיון שעסק בנושא בוועדת המשנה של וועדת הבריאות בכנסת, התחייב המשרד להגנת הסביבה לבצע שלל פעולות כדי להתמודד עם הסכנה ואף נקב במועדים לביצוע פעולות אלה. אלא שהמועדים חלפו, הפעולות לא בוצעו והסיכון הבריאותי הולך ומתגבר. כל זאת מבלי שהמשרד להגנת הסביבה מספק הסבר כלשהו להתמהמהותו.
לאחר למעלה משנתיים של ניסיונות להניע את המשרד להגנת הסביבה לעמוד במחוייבותו כלפי הציבור ולעמוד בהצהרת כוונותיו, נגמרה לנו הסבלנות והגשנו את העתירה.
