ההקצאה הראשונה מהקרן לאזרחי ישראל (המכונה "קרן העושר") הפכה מהר מאוד מסיבה למסיבה לעילה לעתירה שהגשנו.
הקרן, אשר הוקמה במטרה לשים קץ למצב שבו משאבי הטבע הלאומיים מנוצלים מבלי להבטיח את חלקו הראוי של הציבור במשאבים אלו, מנהלת את הכספים שהתקבלו מהיטלים על רווחים ממשאבי טבע. על פי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, תשע"א-2011, מדי שנה יוקצו אחוזים בודדים אשר בהם ייעשה שימוש והם צריכים להיות מוקצים למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות. כאשר מוגשת הצעת הקצאה כזו לאישור, היא צריכה לכלול פירוט של הסכומים שיוקצו לטובת השקעה באנרגיה מתחדשת ולפיתוח ומחקר שלה, וכן לעידוד תעסוקה בנגב.
להפתעתנו, בפעם הראשונה שכספים הוקצו מהקרן, לא יוקצו כלל סכומים לשתי המטרות הקונקרטיות שבחוק – פיתוח ומחקר של אנרגיה מתחדשת ועידוד תעסוקה בנגב. בתקופת ההתדיינות בוועדה המיוחדת לקרן לאזרחי ישראל לגבי אופן ההקצאה, חזרנו והשמענו את עמדתנו, לפיה לא ניתן להקצות סכום אפס לשתי המטרות הקבועות בחוק. אך למרות הכל, בסופו של דבר אושרה הקצאת הכספים לשנים 2023-2024 מבלי שהוקצה סכום כסף כלשהו למטרות הללו!
לכן הגשנו עתירה למתן צו על תנאי, אשר יחייב את הכנסת, את הממשלה ואת שר האוצר לנמק מדוע לא הוקצו הכספים על פי הוראות החוק, ומדוע לא תשונה ההקצאה בהתאם. בנוסף, עתרנו למתן צו ביניים אשר ישהה את הקצאת הכספים עד לסיום ההליך המשפטי שנקטנו.
טענו בעתירה כי ההקצאה שאישרה הוועדה המיוחדת הקרן לאזרחי ישראל מתבססת על פרשנות שגויה של חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע – שכן הקצאה של 0 ש"ח אינה יכולה להיחשב כסכום שמוקצה למטרות הללו, ואינה הולמת את כוונת המחוקק. טענו גם שלא ניתנו נימוקים מספקים לאי ההקצאה למטרות הקבועות בחוק.
עוד הסברנו (בדיונים בכנסת ובעתירה) שהסיבה שהמחוקק ביקש לחייב הקצאה של סכומי כסף דווקא לשתי מטרות אלו מדי שנה ושנה נעוצה בכך ששתי המטרות האלו קשורות קשר ישיר במשאבי הטבע המניבים את תקבולי הקרן – הלא הם משאבי הגז והמשאבים שבנגב. המחוקק קבע כי כספים המגיעים מתקבולי הגז המתכלים והמזהמים – ראוי שישרתו את המטרה של השקעה באנרגיה מתחדשת; וכספים המגיעים מפעילות המנצלת את משאבי הטבע בנגב – ראוי שישרתו את המטרה של עידוד תעסוקה בנגב הנסמכת כעת על ניצול המשאבים האלו. הקצאה של 0 ש"ח לטובת המטרות החשובות האלו היא בדיחה עצובה – אם 0 ש"ח הוא אכן סכום מוקצה כדרישת החוק, ניתן להקצות את הסכום הזה בכל שנה, ובכך תהפוך הוראת החוק החשובה הזו לאות מתה.
לבסוף, טענו כי המטרות שלטובתן הוקצו הכספים – חינוך בלתי פורמלי ובריאות הנפש – הינן מטרות חשובות ביותר; אולם אין בהן דאגה לדורות הבאים כי אם לדורות הנוכחיים – אלו צרכי ההווה ולא צרכי העתיד. לשם כך נועד תקציב המדינה הכללי ולאו דווקא תקציבים המגיעים מקרן ייעודית כמו קרן העושר.
המנגנון של הקמת קרן ייעודית שהכנסותיה ונכסיה אינם מנוהלים כחלק מתקציב המדינה, נועד לייחד את הכספים למטרות מסוימות בראי הדאגה לדורות הבאים; דאגה כזו מחייבת ראיית הנולד והסתכלות אל מעבר לאופק אל צרכים עתידיים. סיבה זו הובילה לבחירה בשתי המטרות הקבועות בחוק – אנרגיה מתחדשת ועידוד תעסוקה בנגב, כך שההקצאה תוכל לספק אלטרנטיבה ליום שאחרי התכלות המשאבים הללו. כיוון שהנטייה האנושית הטבעית היא להשקיע בצרכי ההווה הקרוב ולא בצרכי העתיד הרחוק, המחוקק הורה לוועדה לפיקוח על הקרן לפרט בכל הקצאה של כספים מהקרן מהו הסכום המוקצה לשתי מטרות אלה.
אנו מצויים בעיצומו של משבר האקלים, אולם על פי ההקצאה שאושרה נראה שהנושא הזה לא נתפס כמספיק חשוב ובוער עבור מקבלי ההחלטות. אנו דורשים מהממשלה והכנסת להביט נכוחה באיום הקיומי על אזרחי ואזרחיות ישראל – ולהקצות כספים ומשאבים לטובת דור העתיד – הצפוי לסבול ממציאות של אקלים בלתי צפוי ומאיים, משאבי טבע מדולדלים ומערכות אקולוגיות ואנושיות מעורערות. את הכספים האלה היה ראוי להקצות אתמול, ואנחנו נמשיך להיאבק למען קבלת החלטה צודקת ומאוזנת יותר בהקצאת הכספים של הקרן למען אזרחי ישראל.
