עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת וקיימות אצלנו, מייצג את ארגוני הסביבה בהנהלת הקרן לשמירת הניקיון ולקח היום חלק בדיון אודות הקרן בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אבל מהי הקרן הזאת, ומדוע היא כל כך חשובה לסביבה בישראל?
האם ידעתם שקרוב ל-80% מהפסולת בישראל מיועדת להטמנה?
זאת, בעוד שבישראל מצוקת הקרקע היא אחת הסוגיות הבוערות של תקופתנו (עיינו ערך משבר הדיור). הנתון המבהיל הזה עולה מדו"ח מבקר המדינה שעסק בפינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה. רק לשם השוואה, בארה"ב שיעור זה עומד על 53%, באירופה 35% וממוצע ה-OECD הוא 42% בלבד. מעבר לכך, על פי הדו"ח, בעוד כ-3-4 שנים ייסגרו כל אתרי ההטמנה, ולא יהיו עוד בארץ שטחים מאושרים להטמנת פסולת. מדובר במצב חירום סביבתי.
אם ככה, איך אפשר לפתור את הבעיה?
החל משנת 2007, היטלי ההטמנה אשר משלמים אתרי פסולת בישראל מועברים לקרן לשמירת הניקיון, המנוהלת במשרד להגנת הסביבה. גם הכנסות ממיסים וקנסות שמקורם בחוקים שונים – כגון חוק השקיות, חוק האריזות וחוק הפיקדון – מועברות לקרן. תקבולי הקרן משמשים להבטחת אמצעים כספיים לקידום שמירה על הניקיון, טיפול בפסולת ומניעת השלכתה ומיחזור.
הדבר הזה משיג שתי מטרות: האחת, היא לספק תמריץ כספי לרשויות מקומיות להפחית את כמות הפסולת שהן שולחות להטמנה; השנייה, היא לספק אמצעי להשקעה מסיבית בתשתיות ופתרונות לפסולת – מימון יוזמות לקידום פתרונות קצה חדשים, תמיכה בפתרונות קצה קיימים, תמיכה בתחנות מעבר לפסולת, סיוע בטיפול בפסולת לרשויות חלשות, קידום הניקיון ברשות הרבים וקידום ההסברה לציבור.
עם זאת, בפועל, אפשר לומר שהמצב עדיין בזבל.
דו"ח נוסף של משרד מבקר המדינה מצא שמאז הקמת הקרן, מיעוט מתוך הכספים שהצטברו בקרן אכן נוצלו, שיעורי ההטמנה לא ירדו וכספים מהקרן אף עברו לתקציב המדינה במשך שנים רבות, במקום לשמש למטרות המוגדרות בחוק. כיום אנחנו מייצגים את ארגוני הסביבה בוועדה המנהלת את הקרן, אולם במשך זמן רב פעלה הנהלת הקרן בהרכב חסר וללא פיקוח מספיק מצד נציגי הציבור. לצערנו, גם מתוקף חברותנו בהנהלה – עדיין חסויים מפנינו נתונים רבים הנוגעים לניהול הפסולת בישראל – וכבר יותר משנה שאנחנו ממתינים לקבלת מידע מהמשרד להגנת הסביבה. כפי שבטח ברור, נתונים מהימנים הם עניין מכריע כאשר נדרשים להקצות את כספי הקרן למיזמים שונים ולוודא ניצול אפקטיבי שלהם.
לאחרונה גם למדנו על יוזמה חדשה להעביר את קרן הניקיון לניהול משותף עם משרד הפנים.
על פי ההצעה יהיה רוב מובנה לנציגי משרד הפנים בוועדה המנהלת של הקרן. הדבר מעורר חשש ממשי שמשרד הפנים ינצל את שליטתו בכספי הקרן לשימושים שלא מוגדרים בחוק, ושלא יקדמו את ניהול הפסולת בישראל. בינתיים, הודיע לשמחתנו המשרד להגנת הסביבה שהנהלת הקרן תישאר בידי המשרד, ושהיוזמה המדאיגה הזאת, לפחות לעת עתה, מאחורינו.
אז מה עושים?
למרות כל זה, אנחנו לא מוותרים וממשיכים לייצג את ארגוני הסביבה בהנהלת הקרן, והיום אף השתתפנו בוועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין תפקידה של קרן הניקיון ותרומתה לטיפול בפסולת.
אלה ההמלצות שנתנו בדיון:
- קידום זרוע ביצועית לקרן, זרוע שתקדם את החלטות הקרן בפועל. זו יכולה להיות חברה ממשלתית, רשות פסולת ארצית או כל מנגנון שימצא כמתאים ליישם הלכה למעשה את החלטות הנהלת קרן הניקיון.
- ביזור משק הפסולת ויצירת תחרותיות בין שחקנים נוספים בשוק. זאת ניתן יהיה לעשות בין השאר על ידי עידוד הרשויות המקומיות לקדם מיזמים באופן עצמאי.
- חיזוק המשטרה הירוקה והידוק האכיפה על משליכי פסולת. את זאת לבצע גם באמצעות יישום אמצעים טכנולוגיים על רכבי פינוי ואיסור להתקשר עם מפנה פסולת שאין לו רישיון עסק כחוק, שלפי רישיון זה הוא חייב להתקין אמצעי בקרה אלקטרוניים על רכבי הפינוי.
- לעודד רשויות מקומיות לקדם מיזמים של צמצום פסולת במקור באמצעות העברת מענקים בצורה ישירה ולא באמצעות קולות קוראים.
- ליישם את התכנית האסטרטגית של המשרד להגנת הסביבה לצמצום הפסולת במקור.
אנו נמשיך לחתור לשקיפות של המידע אודות ניהול הפסולת בישראל לציבור הרחב, לניצול אפקטיבי של כספי קרן הניקיון וליישום מלא של התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת.
