ההחלטה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לביטול המס על הכלים החד פעמיים היא לא פחות מאשר שערורייה, שמחזירה אותנו אחורה מבחינה סביבתית ובריאותית.
בישראל ערב המס השתמשו בכ-60,000 טון כלים חד פעמיים בשנה, מה שהפך את ישראל למדינה המובילה בעולם בשימוש בכלים חד פעמיים לנפש.
הכלים החד פעמיים הופכים להיות פסולת זמן קצר אחרי השימוש בהם. כאשר הם הופכים לפסולת, משקלם גדל פי 5 בגלל הדבקות השמנים, הנוזלים ושאריות המזון אליהם. המשמעות היא שמשקל פסולת הכלים החד פעמיים שנוצרה בישראל בשנה, לפני הטלת המס, היא כ-300,000 טון, כ-8% מכלל הפסולת הביתית.
המשמעות של הנתון הזה היא נטל כספי מאוד גבוה, שנופל על הרשויות המקומיות ועל כל מי שמשלמים מיסים. בואו ננסה להבין את המשמעות הכלכלית של הכלים החד פעמיים:
טיפול בטון פסולת ביתית עולה לרשויות המקומיות כ- 700 ₪ לטון.
משקל הכלים החד פעמיים בפחי האשפה העירוניים היה, כאמור, כ-300,000 טון.
לכן עלות הטיפול בפסולת זו מוערכת ב-210 מיליון ₪, לפני הטלת המס על הכלים החד פעמיים.
לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, המס על הכלים החד פעמיים הוריד את הצריכה של הכלים החד פעמיים בכ-50%, משמע נחסכו כ-150,000 טון פסולת בשנה. מדובר על חיסכון של כ-100 מיליון ₪ לרשויות המקומיות ולציבור.
בנוסף, לפי סקר פסולת שביצענו בחופי הים בישראל, בשיתוף עם ארגון צלול, עלה כי מאז הטלת המס על הכלים החד פעמיים נצפתה ירידה של 18% בכמות פסולת הכלים החד פעמיים בחופי הים.
פינוי פסולת שזרוקה בטבע עולה כ-8,000 ₪ לטון, להבדיל מפינוי פחי אשפה. בכל שנה מפנות הרשויות השונות אלפי טונות של פסולת בחופי הים, הכינרת, בגדות הנחלים, ביערות ובפרקים. המס על הכלים החד פעמיים הביא לחיסכון בפינוי פסולת זו בלפחות 18%.
מעבר לפגיעה בסביבה, בטבע וביצורים החיים, קיימת הפגיעה הבריאותית שנובעת מהצטברות פסולת הפלסטיק ברקמות שלנו. מי ששותה ואוכלת בכלים חד פעמיים – אפילו ארוחה אחת ביום – מכניסה לגופה בשנה כ-260 גרם פלסטיק – כמו משקל קסדת מגן של פועל בניין. הכימיקלים האלו, שנודדים מהפלסטיק לגוף שלנו, עשויים לגרום להשמנה, סוכרת, פגיעה במערכת ההורמונלית ולסרטן. לפי התעריף של משרד הבריאות – יום אשפוז עולה כ- 2,200 ₪, כמה ימיי אשפוז נחסכו בשל המס? גם את זה צריך להוסיף לתועלות הכלכליות שהמס הביא.
בהערכה גסה, ניתן לראות כי המס על הפלסטיק החד פעמי הביא לחיסכון של מאות מיליוני שקלים למשק בישראל, ובעיקר העביר את העלות מכלל הציבור למי שבוחר להשתמש בכלים האלו. במקום לבטל את המס, אפשר היה למנף אותו לטובת אוכלוסיות מוחלשות: במקום שהמס יילך לקופת המדינה, ניתן היה להעבירו באופן ייעודי לסבסוד מדיחי כלים, להשקעה בתשתיות לטיפול בפסולת, לחינוך והסברה, לניקיון וכדומה. השר סמוטריץ' יכול היה לצאת גדול מהחיים אם רק היה מחזיר את המס חזרה לציבור ולא מבטל אותו.
