ביטול עילת הסבירות
עילת הסבירות שהממשלה מאיימת לבטל, מהווה חלק בלתי נפרד מההגנה על זכויות אדם סביבתיות. בעוד שבתי המשפט מציבים רף גבוה ואינם ממהרים להתערב בהחלטות הממשלה, הרי שבמקרים רבים עילת הסבירות אפשרה לנו להתנגד לפעולות ממשלתיות המאיימות לפגוע בסביבה ובבריאות.
• לומר לא לעילת הסבירות זה לומר במילים אחרות שאין חובה להשאיר חופים פתוחים לכלל הציבור בחינם, כפי שנקבע במאבק שלנו בחופים.
• לומר לא לעילת הסבירות זה לומר כן למפעלי ים המלח להמשיך לפגוע בים המלח. בית המשפט כבר קבע בעבר כי מפעלי ים המלח לא עומדים מעל החוק ולא סביר שימשיכו לפגוע במשאב טבע בעלת חשיבות לאומית ללא רישיון.
• לומר לא לעילת הסבירות זה לומר כן להרחבה עיוורת של מתחם בתי הזיקוק בחיפה מבלי לקבל מידע על הזיהום שיגרם והפגיעות הבריאותיות הכרוכות בכך.
• לומר לא לעילת הסבירות זה לומר כן לקצא"א להפוך את מדינת ישראל למסדרון הובלת נפט, ולאפשר לה לסכן מערכות אקולוגיות חשובות.
עם פסילת עילת הסבירות, תוכל הממשלה או רשות מקומית להחליט על דעת עצמה אם ניתן להקים מפעל מזהם סמוך לגן ילדים, ולא תוכל להישמע הטענה שההחלטה אינה סבירה. דלתו של בית המשפט העליון, החומה האחרונה הניצבת בפני פגיעה בזכויות אדם סביבתיות, תהא חסומה בפני הציבור.
צמצום זכות העמידה
צמצום זכות העמידה משתיק את קולו של הציבור ופוגע שוב בשכבות המוחלשות.
זכות העמידה חיונית למאבקים משפטיים סביבתיים והיא זו שמאפשרת לנו לעמוד בפני בית המשפט כנציג הציבור, כנציג השכבות המוחלשות וכנציג אלו שאין להם את האמצעים, המודעות והיכולת לעמוד על זכותם לסביבה ראויה מול ענקי המזהמים ומול רגולציה שרירותית.
ללא זכות העמידה לא היה בידנו לעתור כנגד זיהום האוויר באזור התחנה המרכזית בתל אביב-יפו, המהווה מפגע סביבתי ובריאותי כרוני לכלל תושבי האזור. בזכות עתירה זו, השרה להגנת הסביבה הוציאה צו לצמצום וטיפול בזיהום האוויר החמור. ללא זכות העמידה, לא הייתה בידינו האפשרות להגיש עתירה כמו זו שהגשנו לאחרונה לבג"צ העוסקת בכימיקלי העד המסוכנים (PFAS) שנמצאים במים שלנו, מסבים נזק בריאותי חמור גם בחשיפה מזערית וגורמים למחלות קשות.
כעותר ציבורי, אדם טבע ודין משמיע את קולו של הציבור וזאת על מנת להיאבק ולדרוש צדק סביבתי ואקלימי לכל אדם באשר הוא אדם, אל מול כוחות אדירים וחזקים – בעלי הון, חברות אנרגיה מזהמות והמשפחות החזקות במשק. כשהממשלה חותרת לצמצם את זכות העמידה של ארגוני זכויות אדם וסביבה היא בעצם משתיקה את קולו של הציבור, ואת האפשרות להתגונן מפני כוחות אלו.
פוליטיזציה במינוי יועצים משפטיים
פוליטיזציה במינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה היא מכה קשה לשלטון החוק. יועץ משפטי למשרד ממשלתי בוחן החלטות ממשלתיות באופן בלתי-תלוי. זה חשוב במיוחד כאשר מתקבלות החלטות שמבקשות לפגוע בסביבה ובזכויות אדם סביבתיות. כדי שהיועץ המשפטי יצליח בתפקידו כנאמן הציבור עליו להיות משפטן מקצועי נטול פניות. יועץ משפטי יכול לעצור פגיעה לפני שהתרחשה, בעוד שההליכים בבתי המשפט איטיים מאד ולרוב עד שמתקבלת החלטה, הנזק הסביבתי כבר הפך לעובדה בשטח. בהקשר הסביבתי, פוליטיזציה במינוי יועצים משפטיים פותחת פתח לפרשנות מוטה ומעוותת לחקיקה ולנורמות סביבתיות, שתאפשר אימוץ מדיניות פוגענית. כך לדוגמא, אם שר מבקש להטיל הגבלות על חופש המידע בעניינים סביבתיים, או להקל על המגבלות המושתות על מפעלים מזהמים, תפקידו של היועץ המשפטי הוא להגביל את השר מפגיעה שכזו.
פסקת ההתגברות
חקיקת פסקת ההתגברות ושימוש בה לפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יאפשרו לחוקק חוקים שיפגעו בזכויות אדם סביבתיות. כלומר, הרוב הפוליטי הנוכחי בישראל, שמייצג רק חלק מהציבור, יקנה לעצמו סמכות בלתי מוגבלת לחוקק כל חוק שיחפוץ, גם אם המשמעות היא חקיקה חוזרת של חוקים שבג"ץ כבר קבע שהם בלתי חוקיים. המשמעות היא שפסקת ההתגברות תפגע ביכולת שלנו להגן על זכויות אדם סביבתיות וחוקתיות שקיימות כיום.
תחבורה
ישראל – מדינת מגדלים, כבישים ובתי קברות. הפקקים העצומים, השעות בכבישים והפגיעה באיכות החיים של כולנו לא עושים רושם על שרת התחבורה מירי רגב. מיד עם כניסתה לתפקיד היא החליטה להמשיך ולעודד נסיעה ברכב פרטי. השרה רגב יודעת שעוד כבישים מתמלאים בעוד פקקים ושהפיתרון האמיתי הוא רק תחבורה ציבורית איכותית ונגישה. אבל היא רוצה להיות דובאי ולבנות עוד ועוד אספלט, תוך התעלמות מהצורך הדחוף ביצירת נתיבי תחבורה ציבורית נוספים. כל זה לא עובר חלק – מאז כניסתה לתפקיד עזבו את תפקידם לא מעט אנשי מקצוע המתמחים בתחבורה ציבורית במשרד התחבורה.
פגיעה בסמכות הוולחוף
על פי חוק ההסדרים שמקדמת הממשלה, הוועדה לשמירת הסביבה החופית לא תוכל עוד לדון בהקמת תשתיות לאומיות בחופי הים. המשמעות היא סירוס של הוועדה היחידה שנועדה לשמור על האינטרס הציבורי בחופי הים, ושמשמשת כשומרת סף מול פרויקטים הרסניים.
למעשה כעת, הממשלה תוכל לקדם כל פרויקט של תשתיות, כמו כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה ואחרים, ללא אישור הוועדה. גם אם מדובר בתוכנית שהורסת חוף ציבורי. חשוב לציין שבישראל כיום פתוחים לציבור רק 20 ק"מ מתוך רצועת חוף של 200 ק"מ, שחלק ניכר ממנה סגור לצרכי תשתיות. רצועת החוף מצטמצמת כל הזמן וכעת יש לנו רק סנטימטר וחצי חוף לאדם.
הממשלה זורקת לפח את חוק אוויר נקי ומקדמת את חוק האוויר המזוהם
חוק ההסדרים נותן כוח רב לחברה הממשלתית נגה ולמשרד האנרגיה לגבור על המשרד להגנת הסביבה.
חוק ההסדרים מאפשר להפעיל תחנות כוח מזהמות גם ללא היתר פליטה של המשרד להגנת הסביבה ומייתר את תפקידו.
היתר פליטה ניתן מכוח חוק אוויר נקי, אשר מגביל את כמות הזיהום וצורת התפעול של תחנות כוח באופן שיפחית את הפגיעה בסביבה. כעת, חוק ההסדרים מסיר את ההגנה הזו ומעניק עדיפות לשיקול הכלכלי על פני השיקולים הבריאותי והסביבתי. בכך למעשה, המדינה מעקרת חלק משמעותי מחוק אויר נקי והופכת את המשרד להגנת הסביבה לבלתי רלוונטי.
חשוב לציין כי משק האנרגיה מייצר כ-60 אחוז מזיהום האויר הנפלט בארץ.
משמעות החקיקה: דחיית סגירת תחנות הכוח הפחמיות ותחנות כוח מזהמות אחרות, ועיכוב המאמצים לשיפור איכות האוויר בארץ ולהפיכת משק האנרגיה למשק אנרגיה בר קיימא המסתמך על אנרגיות מתחדשות.
על העלות בבריאות ובחיי אדם עוד לא דיברנו.
פקיד היערות והתשתיות – זה לא הולך ביחד
הגדרת תפקידו של פקיד היערות הייתה עד לאחרונה ניהול והגנה על העצים בישראל. בפועל תפקידו הוא לוודא שעשרות אלפי עצים לא נכרתים כי זה יותר נוח למישהו במהלך הכנת פרויקטי תשתית גדולים.
מדובר בתפקיד חשוב במיוחד לאור העובדה שישראל מדינה חמה, שהולכת ומתחממת בעקבות משבר האקלים – צריך לזכור שעצים מורידים את הטמפרטורה סביבם עד 8 מעלות, חשובים למצבנו הנפשי, סופגים פחמן ומקבעים אותו ופולטים חמצן. מעבר לכך, לעצים תפקיד אקולוגי חשוב במיוחד.
בחוק ההסדרים מתעלמים מכל אלה, ופוגעים בתפקיד פקיד היערות ומגדירים אותו מחדש, תוך הטלת מגבלות שנועדו להיטיב עם מיזמי תשתית על חשבון העצים.
עמדתנו, כפי שהוגשה לכנסת, היא כי כבר כיום קיימים בפקודת היערות מנגנוני איזון, כגון העתקת עצים כדי לא למנוע פגיעה בקידום פרויקטים.
ביטול המס על הכלים החד פעמיים
ההחלטה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לביטול המס על הכלים החד פעמיים היא לא פחות מאשר שערורייה, ומחזירה אותנו אחורה מבחינה סביבתית ובריאותית. בישראל ערב החלת המס השתמשו בכ-60 אלף טון כלים חד פעמיים בשנה, נתון שהפך את ישראל למדינה המובילה בעולם בשימוש בכלים חד פעמיים לנפש. הכלים החד פעמיים הופכים להיות פסולת זמן קצר אחרי השימוש בהם, אז גדל משקלם פי 5 בגלל הידבקות השמנים, הנוזלים ושאריות המזון אליהם. המשמעות היא שמשקל פסולת הכלים החד פעמיים שנוצרה בישראל בשנה, לפני הטלת המס, הוא 300 אלף טון – כ-8% מכלל הפסולת הביתית.
מדובר בנטל כלכלי גבוה, שנופל על הרשויות המקומיות ועל משלמי המיסים. קצת מידע רק על מנת לסבר את האוזן: טיפול בטון פסולת ביתית עולה לרשויות המקומיות כ-700 ₪ לטון. משקל הכלים החד פעמיים בפחי האשפה העירוניים היה כאמור כ-300 אלף טון. לכן עלות הטיפול בפסולת זו לפני הטלת המס על הכלים החד פעמיים מוערכת ב-210 מיליון ₪. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, המס הוריד את הצריכה של הכלים החד פעמיים בכ-50%, משמע נחסכו כ-150 אלף טון פסולת בשנה. מדובר על חיסכון של כ-100 מיליון ₪ לרשויות המקומיות ולציבור.
החלשת המשרד להגנת הסביבה ופגיעה ביועצים הסביבתיים
עובדי המשרד להגנת הסביבה משמשים גם כיועצים סביבתיים לפרויקטים, והם אלה הקובעים הנחיות לביצוע תסקירי השפעה על הסביבה. ההצעה בחוק ההסדרים להטיל הגבלות ופיקוח דרקוניים על מילוי תפקידו של המשרד להגנת הסביבה כמי שאחראי על תסקירי ההשפעה על הסביבה, היא לא פחות ממחפירה. על פי ההצעה, היועצים יאלצו לעמוד בזמנים בלתי אפשריים של שבוע לבדיקת תסקיר, שהוא לא פעם מסמך ענק ומורכב, ושבועיים להכנת חוות דעת סופית על התסקיר. אם המשרד לא יעמוד בזמנים אלו ניתן יהיה להעביר את התפקיד ליועצים חיצוניים.
כל אלו מהווים פגיעה ישירה וגסה באינטרס הציבורי. על לוחות זמנים זהים לאלו אמר השופט חשין כבר לפי עשרים שנה שמשמעותם היא כתישה לפירורים של התסקיר. מדובר בתכניות שמימושן אורך שנים ארוכות, אבל הגבלות הזמנים מוטלות רק על בדיקת התסקיר, למרות חשיבותו. הדבר נכון לעשות היה להוסיף כוח אדם איכותי למשרד להגנת הסביבה לשם בדיקת התסקירים ובכך לתקן את הבעיה מהיסוד.
