כלים חד פעמיים זולים יותר?
אז זהו, שלא.
אנו הישראלים, שצורכים יותר מ-250 מיליון כוסות חד פעמיות בחודש, הם שיאני צריכת החד פעמי בעולם. לא מאמינים? בישראל תחום החד-פעמי מגלגל מעל לשני מיליארד שקל בשנה (!).
לנו עולה לא רק הקניה החוזרת של כלי לשימוש חד פעמי, אלא גם הטיפול בפסולת הפלסטיק שאנו מייצרים, כ-1,700 טון ליום, או 620,500 טון בשנה.
עלות הטיפול בק"ג אחד של זיהום פסולת הוא 1.4 ש"ח. זאת אומרת, שאנו מוציאים כמעט מיליארד ש"ח בשנה על מנת לטפל בזיהום הפלסטיק שאנו מייצרים.
כלים חד פעמיים יותר היגייניים!
דווקא לא.
כלים חד פעמיים מכילים חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופים, שאותם אנו מכניסים לגופנו בכמויות.
מחקרים אחרונים בנושא הראו שאנו מכניסים לגופנו כמות של כ- 5 גרם פלסטיק בשבוע (כמות השווה לכף אחת של קורנפלור) בשנה זה יוצא כ- 250 גרם (כמות השווה לכוס גדושה בחמאה). עיקר הפלסטיק מגיע מפלסטיקים חד פעמיים, שהנם באיכות נמוכה ולכן משחררים לסביבה ולגופנו כמויות עצומות של מיקרו פלסטיק.
כך למשל בבקבוק מים מפלסטיק יש פי 30 יותר מיקרו פלסטיק מאשר במי ברז רגילים. לכן מומלץ מאוד לצמצם למינימום את כמות המגע שלנו עם פלסטיק בכלל ושל האוכל שלנו בפרט.
חשבתם שפלסטיק מתכלה ידידותי לסביבה? תחשבו שוב.
למעשה, פלסטיק שקרוי "מתכלה" עשוי לרוב מפולימרים טבעיים שמקורם למשל, בעמילן תירס.
בשל הצריכה המוגברת של פלסטיק "מתכלה" כורתים יותר יערות גשם כדי לכבוש עוד שטחי חקלאות שישמשו לגידול התירס.
לאחר השימוש בפלסטיק "המתכלה", לרוב משליכים אותו לפח והוא מגיע להטמנה.
כך נוצר מפגע נוסף: חומר אורגני במטמנות, שמוסיף לנזק השלילי שמייצר החומר האורגני במטמנות (בעיקר פליטה של גזי חממה).
מה הבעיה? אפשר למחזר.
האמת היא שאת הפלסטיק החד פעמי לא ניתן למחזר כלל. הוא כל כך נחות באיכותו – שאין מה לעשות איתו.
כיום בישראל, 60% מפסולת הפלסטיק מוטמנת ומזהמת את הקרקעות ואת מי התהום, וכ-156,000 טון של פסולת פלסטיק בשנה מוצאים את דרכם לשטחים פתוחים ומזהמים את הים, החופים, הפארקים ושמורות הטבע שלנו.
לכן הפתרון הטוב ביותר הוא לא לייצר כלים חד פעמיים כלל ולא "להתחכם" עם מיחזור שלא עובד או שימוש בכלים "מתכלים".
