איכות אוויר

זיהום אוויר – הרוצח השקט. בישראל, כמו גם במקומות רבים אחרים בעולם, בעיית זיהום האוויר הינה אחת הבעיות הסביבתיות המשמעותיות ביותר ומובילה לתמותה מוקדמת של כ-2500 אנשים בשנה. שריפת דלק פוסילי בכמויות אדירות בייצור חשמל, בתחבורה ובתעשייה, תהליכים תעשייתיים, שימוש בכימיקלים שונים (כגון חומרי הדברה), ועוד מביאים לפליטה לאוויר של חומרים מזהמים שונים בכמויות משמעותיות. אלו גורמים לנזקים בריאותיים לאדם, לפגיעה בסביבה ובמערכות אקולוגיות, לפגיעה כלכלית, לנזק למבנים ולתשתיות, לפגיעה אסטטית, ועוד.

מקדמים תכניות להפחתת זיהום האוויר ולפיקוח על המזהמים

משפטני אדם טבע ודין החלו לנסח ולקדם את חוק אוויר נקי עוד בשנת 2000, בהתאם למודלים המתקדמים הקיימים בארה"ב ובאירופה. בשנת 2008 הצלחנו להוביל לאישור החוק בכנסת וחוק נכנס לתוקף החל משנת 2011. חוק זה קבע כללים, עקרונות ומנגנונים מתקדמים לטיפול בזיהום האוויר שחלים על מקורותיהם המרכזיים. כמו כן, מתוקף החוק נקבעו סמכויות והוטלו חובות על המשרד להגנת הסביבה בתחום זה. בין היתר, נוכח העובדה שמרבית מקורות זיהום האוויר פולטים גזי חממה ותורמים גם הם את חלקם למשבר האקלים הגובר לנגד עינינו. קביעות אלו מתוקף החוק מעגנות הבנה של המחוקק באשר לנכונותנו לשלם מחירים גבוהים מבעבר – עבור אוויר נקי יותר.

החוק מחייב לבחון אחת לחמש שנים אם אפשר לשפר עוד יותר את ערכי איכות האוויר, לעדכן את התוכנית הלאומית להפחתת זיהום אוויר כדי שתוביל אותנו קרוב יותר לערכי היעד, ולבחון את היתרי הפליטה של התעשייה אחת לשבע שנים. אין כל הבטחה שנצליח להגיע לאיכות האוויר הרצויה, אך החוק יצר דינמיקה במקום שבעבר היה קיפאון. אנחנו עוקבים באופן קבוע אחר דינמיקה זו, ומשמשים כ"כלב השמירה" של יישום חוק אוויר נקי.