התערבנו במקרה שמוכיח עד כמה תכנון מיטיב ומכליל רלוונטי לרווחת הציבור. אנו מעורבים המאבק בבנייה לגובה מול רכס כורכר הפונה אל הים, בעתלית. בערכאות ההליך התכנוני נקבע במפורש כי על תוכנית הבנייה במתחם להיות נמוכה ב-1.5 מטרים לפחות מהמצוק בכל נקודה, כדי לא לחסום את הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהרכס. עם זאת, היזם מתכחש לקביעה זו וטוען כי הערכה גסה של גובה הרכס, שנעשתה בשלב מוקדם יותר במהלך אישור התוכנית, מספיקה לצורך תכנון הבנייה – ולא מדידה מדויקת של הגובה בנקודות השונות. היזם הגיש עתירה לבית הדין לעניינים מנהליים, ואנחנו הצטרפנו למגיבים על העתירה.
רכס הכורכר בצפון עתלית הוא בעל ערכי טבע, נוף ומורשת ייחודיים. הרכס משקיף מערבה אל הים, אל מבצר עתלית ואל בריכות המלח, ומאפשר למטיילים בו מבט לנוף עוצר נשימה. רבים מאד התנגדו לבניה במיתחם הרכס מלכתחילה, ורבים עדיין סבורים שאישור הבניה במקום היה טעות. ואולם, מאחר שבכל זאת אושרה הבניה, היות וערכי הנוף הנשקפים מקו הרכס כה ייחודיים, התכניות החלות במקום קבעו הגבלות גובה של המבנים שיקומו ממערב לרכס, כדי להמעיט ככל הניתן את הפגיעה בנוף זה.
הטענה העיקרית בעתירה זו היא נגד הפרשנות שאימצה ועדת הערר ביחס להגבלות הגובה לפיה "גובה הגג האבסולוטי יהיה 1.5 מ' נמוך מגובה מפני הרכס אשר ימדד בציר מרכז כלפי הרכס". הרציונל של הוראה זו הוא, כמובן, להימנע ככל הניתן מהסתרה של הנוף למי שיטייל סמוך לקו הרכס, על ידי הגבלת גובה הבניה ממערב לו.
אלא שברור כי פרשנות זו מצמצמת את היקפי הבניה שיכול היזם לבצע. לכן בעתירתו הוא טוען שיש להותיר על כנה את הקביעה לפיה גובה קו הרכס הוא "ממוצע של 20.00 מטר על פי קצוות הרכס", כפי שנקבע בתכנית בינוי שהציבור לא נחשף לתוכנה במהלך הכנתה ושאושרה בועדה המקומית, לפני שעברה לוודעדת הערר. לעומת זאת, ועדת הערר, שהעתירה מופנית כנגד החלטתה, סברה כי ראוי ונכון למדוד את קו הרכס כפי שהוא קיים בפועל, ולא בהתאם לקו פיקטיבי כלשהו שמיטיב עם היזמים.
זוהי החלטה חשובה ביותר, שיוצרת את האיזון האופטימלי בין האינטרס היזמי לבין ערכי הטבע, הנוף והמורשת הנדירים והמיוחדים של עתלית. לא סתם עלה הצורך בשמירת ערכים אלו במרכזן של התכנית הראשית וגם של תכנית המתאר המקומית של עתלית. אנו נמשיך להיאבק נגד השגות היזם ולהגן על הגישה של כלל הציבור לנוף הנשקף מן הרכס.
