ההתמודדות הלאומית והבינלאומית עם משבר האקלים הגלובלי מצריכה הפחתת פליטות של גזי חממה ומעבר למשק אנרגיה בר קיימא שיפחית את השימוש בדלקים פוסיליים, עד להפסקה מוחלטת. משק אנרגיה בר קיימא מצריך ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים ובהם שמש, רוח וביומאסה. למדינת ישראל יעד ממשלתי ובינלאומי של ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות בהיקף של 17% עד 2020. יעד זה הוא לעמדתנו לא שאפתני דיו, אולם אף בו כלל לא בטוח שנצליח לעמוד.
לכל מקור אנרגיה ולכל טכנולוגיית ייצור יש יתרונות מסוימים אך גם חסרונות ומחירים, ובהם
מחיר סביבתי. מכלול השיקולים האסטרטגיים, הכלכליים והסביבתיים יצריך החלטה על תמהיל
עתידי של מקורות האנרגיה במדינה. בתמהיל העתידי ברור כי יהיה מקום גם לאנרגיית רוח בהספק מותקן בהיקף של מאות עד אלפי מגה-וואט. עם זאת, ברור כי חלק זה צריך להיות משני בהשוואה לנתח של אנרגיה סולארית, ובפרט אנרגיה סולארית על גגות שצריכה לקבל קדימות גבוהה.
טורבינות רוח מייצרות אנרגיה נקייה שאינה פולטת כלל גזי חממה וזיהום אוויר, לא מצריכה אספקת דלקים, לא מייצרת פסולת מסוכנת, לא מצריכה תשתיות דלקים (לדוגמה קידוחי גז בים או צנרת גז ביבשה), ועוד. מן הצד השני, טורבינות רוח גדולות מחייבות מיקום בשטחים פתוחים שאינם צמודי דופן, לעתים ערכיים, והן משפיעות על
הנוף עד כדי אפשרות לשינוי פניהם של חבלי ארץ נרחבים. בנוסף, לטורבינות דרושות דרכי גישה ותשתיות הולכה, לעיתים גם בשטחים פתוחים רגישים לפיתוח, הן עלולות לפגוע במערכות אקולוגיות ובבעלי כנף וקיים חשש מסוים שבקרבה גדולה לתושבים הן עלולות לגרום גם לפגיעה בריאותית בשל רעש נשמע ותת נשמע שהן מייצרות.
לאור כל אלו, ומתוך רצון לאזן בין הצורך להפחית את זיהום האוויר וגזי החממה ובין הצורך לשמור על ערכי הטבע והנוף במדינת ישראל הקטנה והצפופה, יש צורך להמשיך ולקדם הקמה זהירה של טורבינות רוח לפי העקרונות המובאים בנייר העמדה שהוציא אדם טבע ודין בנושא, בדגש על ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה, שיבחן בין השאר חינת רמות רעש צפויות, בחינה נופית ובדיקת ההשפעה החזויה על עופות ועטלפים. כמו כן יש לשמור על מרחק ביטחון שקבע המשרד להגנת הסביבה ממוקדי יישוב ולנקוט בתנאים והוראות למזעור הנזק בשטח ולשיקומו לאחר סיום הפעלת הטורבינות ופירוקן.
