מרחב החולות שבין אשדוד לאשקלון הינו שריד רציף ומשמעותי לחולות אשר כיסו בעבר את כל מישור החוף בישראל, וקיים בו בית גידול של אזור החולות שכבר כמעט ולא נותר לו זכר. בשנת 2005 אושרה תמ"א 39 "תכנית מתאר ארצית חלקית למרחב ניצנים וצפון אשקלון". למרות שמטרת התכנית היתה להסדיר ייעודי קרקע בעקבות תכנית ההתנתקות מרצועת עזה, בפועל שולבו בה היבטים נוספים כדוגמת הקמת כפר נופש במרכז חולות ניצנים. כעת מקדמים תיקון לתמ"א, כך שייעוד השטח הענק שבין העיר אשקלון לשמורה ישתנה מייעוד ל"פארק נופש חופי" לשטח בנוי, על יותר ממחצית ממנו, ואילו את מה שנשאר מתכוונים להפוך למתחם גולף.
לתכנית המוצעת לתיקון התמ"א השלכות שליליות על השטח שיעמוד לרשות הציבור בעשרות השנים הבאות ועל אופן הפיתוח שלו. מדובר במקרה מובהק שבו יש העדפה ברורה של אינטרסים כלכליים בתכנון – החל משימוש בבינוי כמנוף כלכלי לשיקום שטח מופר, וכלה בהסבת שטח ציבורי לשטח פרטי – וזאת על פני אינטרסים ציבוריים וסביבתיים.
כך, התכנית המוצעת גוזלת מהציבור שטח ציבורי פתוח רחב היקף ומעניקה אותו במתנה ליזמים, על חשבון תושבי אשקלון והסביבה שגם לא יוכלו להשתמש בשטח וגם יאלצו לממן מכיסם את תחזוקת השטח הציבורי. התכנון להקים בפארק החופי מגרש גולף הוא שימוש מקומם במיוחד שאין לו מקום בשטחי מדינת ישראל הקטנה, וזאת עקב בזבוז משווע של קרקע וכן עקב אי התאמה לאקלים הישראלי. במקום להקים פארק חופי אמיתי ופתוח שישמש את כלל הציבור, ולא רק קומץ זעום של בעלי יכולת, ושישולבו לאורכו ולרוחבו שבילי הליכה והסברים למטיילים – התכנית המוצעת מדירה את הציבור מהשטח הפתוח הערכי ומהסביבה החופית.
בנוסף, מדובר בפגיעה סביבתית בלתי מידתית. התכנית המוצעת מצמצמת את השטחים הפתוחים ומסכנת שטחים ערכיים רבים – הן את חולות ניצנים והן את מצוקי הכורכר. חלקו הצפון-מערבי של השטח המיועד לפארק הגולף נמצא כערכי במיוחד, והתכנית המוצעת מאפשרת בינוי נרחב ובנוסף גם לגדר את השטח, זאת ללא כל מגבלות של גובה או כמות בינוי בסביבה רגישה זו, ובכלל זה בסביבה החופית.
ניתן בהחלט למנוע הן את הפגיעה הסביבתית והן את הדרת הציבור. אלה הפתרונות שהצענו בערר שהגשנו:
- לייעד את השטח המערבי הצמוד לעיר רק למלונאות, אבל להרחיק אותו מעבר לסביבה החופית. כידוע, החופים הינם משאב נדיר ויקר ערך, משאב קרקע המצוי במחסור במדינה, ומשאב שאמור לשרת את כלל הציבור. לכך יש להוסיף את ההשלכות החמורות של משבר האקלים, הגורמות להיצרות רצועת החול עקב עליית המפלס, וכן את גידול האוכלוסין הגורם להכפלת הביקוש לחופים.
- להשתמש בתיקון לתכנית על מנת לתקן עוול ישן. בתכנית המקורית אושרה הקמת כפר נופש ענק באמצע השמורה. אנחנו סבורים שיש להעביר את הזכויות הללו לשטח בצפון אשקלון ולבטל את כפר הנופש המאיים על השמורה! כך יוקם כפר הנופש במיקום שישרת את הציבור,יכניס כסף לעיריית אשקלון ויסיר את האיום מהשמורה. את השטח בסביבה החופית (מעל המצוק מזרחה) יש להגדיר ולפתח כפארק חופי וכמובן לאסור בו על גידור. לעיר אשקלון אין פארק עירוני משמעותי (מלבד הגן הלאומי אשר הכניסה אליו כרוכה בתשלום) ודווקא שטח המיועד ל"פארק נופש חופי" ראוי שישמש את תושבי העיר והסביבה, באופן חופשי וחינמי.
- את השטח שמיועד לבינוי למגורים במזרח התכנית לייעד לתכנון בעתיד, ולהתנות את הפיתוח שלו במיצוי עתודות קרקע בעיר ובקיומו של פארק עירוני בגודל שמתאים לגודל אוכלוסיית העיר בעתיד.
- לאשקלון אושרו עשרות אלפי יחידות דיור במסגרת תכניות המקודמות במסגרת הותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור). נראה כי הסיבה היחידה לאשר בנייה למגורים גם במקרה זה היא הצורך לממן שיקום של מטמנה ענקית הנמצאת בשטח. עם זאת, גם אם קיימים בשטח מפגעים שיש לשקמם, מימון השיקום באמצעות קידום תכניות למגורים פוגע באינטרס הציבורי של שמירת השטחים לרווחת הציבור כולו. במקום זאת, ניתן להשתמש בכספי קרן הניקיון למטרת שיקום המטמנה, או לחילופין להשתמש בכספי הציבור המופקדים בקרן שמירת השטחים הפתוחים אצל הגוף שאמון על שמירת הקרקעות של כולנו, רשות מקרקעי ישראל. הרי ברור שעדיף להשתמש בכספים אלו של קרן הניקיון או של קרן שמירת השטחים הפתוחים לשיקום המטמנה – תוך הותרת השטח פתוח לציבור – מאשר להסתמך על שיקולים יזמיים-כלכליים, שיצמצמו את השטח הפתוח לרווחת הציבור.
זהו עוד מקרה מקומם המתווסף על מקרים רבים של קידום יוזמות בנייה חסרות אחריות ובזבזניות, שאין להן מקום על רקע התמעטות השטחים הפתוחים בישראל, ובייחוד חופי הים, כאשר שינוי האקלים והריבוי הטבעי הגבוה יוצרים ביקוש גבוה יותר ויותר למשאבים הנדירים הללו. אין ליוזמה הזאת מקום במציאות הנוכחית שלנו! אנחנו נמשיך ונפעל במטרה להגן על משאבי הטבע שלנו ועל האינטרס הציבורי.
