בכל חורף אנו נתקלים באותה הבעיה מחדש: אירועי גשם מובילים לשיבושים במרכזי ערים, הצפות, שיטפונות ואף יכולים לגבות חיי אדם. גם החורף הזה, ניכר כי כלום לא השתנה – בגשם הראשון של השנה טפטוף קל בלבד הוביל לסגירת החופים של הרצליה ותל אביב בשל זיהום ים. הזיהום נגרם כי מי הנגר זורמים דרך תעלות הניקוז אשר הצטברות לכלוך רב בחודשים היבשים וכך המים המגיעים בסוף אל הים מזוהמים. העיריות מודעות לחובה לנקיטת פעולות מנע, בעיקר ניקיון המערכות בסוף הקיץ לקראת עונת הגשמים, אבל גם השנה זה לא קרה.
אחרי האסונות בנהריה ובשכונת התקווה בשנים האחרונות – שגבו חיי אדם – חשבנו שהמדינה תתעורר ויינקטו האמצעים כנגד סכנת ההצפות, אלא שכנראה חיי אדם גם הם לא מספיק חשובים אל מול ההוצאות הכספיות הנדרשות. רשויות מקומיות זועקות לסיוע מהמדינה לצורך חיזוי אירועי הצפות במרכזי הערים ולמען הקמת תשתיות וקידום פתרונות חדשניים לניהול הנגר העירוני. הדבר נכון במיוחד בקרב רשויות מקומיות מוחלשות, אשר אין ברשותן את המשאבים הכספיים ואת כח האדם המיומן על מנת לקדם פרוייקטים שאפתניים שכאלה בכוחות עצמן.
ומעל הכל – משבר האקלים מבטיח להוסיף שמן למדורה – או במקרה שלנו – מים לנחל העולה על גדותיו. מדעני האקלים של האו"ם מתריעים כי לצד הירידה בכמות המשקעים אשר מאיימת על אספקת המים הסדירה למאות מליוני אנשים ברחבי העולם בעשורים הקרובים, יתמעטו אירועי הגשם לצד החמרה בעוצמתם, או במילים אחרות: גשם עוצמתי במיוחד בפרקי זמן קצרים יחסית. בחלק מהמקומות, התשתיות המיושנות והתחזוקה הלקויה, שכבר כיום מובילים להצפות חוזרות ונשנות במרכזי הערים, צפויות לכרוע תחת הנטל בעתיד הקרוב.
מצד שני, החיפזון לסלק את הנגר העירוני בדרך הקצרה והמהירה ביותר מן הערים אל הנחלים והים הוא בעיה בפני עצמה. כמעט ניתן לשכוח שמדובר במשאב יקר ומוגבל – מים מתוקים וראויים לשתייה. המציאות במדינת ישראל היום היא שלמעלה מ-80% ממי השתייה מקורם במפעלי התפלה פרטיים – תלות חסרת תקדים. הסתמכות בלעדית על התפלת מים כמקור למי שתייה מסוכנת ואינה נכונה. תשתיות ההתפלה פגיעות למספר רב של איומים אסטרטגיים (כגון מלחמות, התקפות סייבר) ואחרים (כגון זיהום ים). זאת, בעוד למעלה מ-60% ממקורות המים הטבעיים של ישראל – מי התהום – מזוהמים והזיהום אינו מטופל. מעבר לכך, במקרים רבים, כפי שעולה מהמחדל ארוך השנים של המדינה לטפל בזיהום ה-PFAS במי התהום – המזהמים ממשיכים להיפלט לסביבה, בהיעדר חקיקה ורגולציה לטיפול נאות בהם.
בנוסף, מי תהום מכילים מינרלים חיוניים לבריאות הציבור והפקתם זולה יותר מהפקת מים מותפלים. ולבסוף, אך לא פחות חשוב, למתקני ההתפלה קיימות גם השפעות סביבתיות וכלכליות שליליות – אנרגיה, זיהום ים ואוויר ועוד – ועל כן יש לחתור לגיוון במקורות המים בישראל.
אז איך מבטיחים עתיד בר קיימא לתושבי הערים – מעל ל-90% מתושבי ישראל?
יש סיבה לחוש מעט אופטימיות: למרות שהשלכות משבר האקלים צפויות ללוות אותנו עשרות ומאות שנים קדימה, פעולות היערכות להשלכות המשבר עשויות לצמצם באופן ניכר את הנזקים לתשתיות, לכלכלה ולחיי אדם. כחלק מסל הפעולות להיערכות קיימים פתרונות מבוססי טבע – פתרונות אשר רותמים שירותים ותפקודים של מערכות טבעיות ואקולוגיות לצרכים אנושיים.
קחו לדוגמה את הפרוייקט המוצלח של עיריית רמת גן שהיינו שותפים לו. במימון של האיחוד האירופי ובהנחייה מקצועית שלנו, העירייה שיקמה את נחל כופר העובר בעיר, הקימה אגן שיהוי למי השיטפונות ובאמצעות כך הצליחה למתן הצפות באזור מועד לפורענות בעיר, לספק מים להשקייה עירונית וגם ליצור מרחב לפעילויות פנאי ולשהות בטבע. פרוייקטים דומים יכולים להשהות את הזרימה של הנגר העירוני באמצעות שיקום מערכות ותפקודים אקולוגיים, השהייה אשר תאפשר להם לחלחל ולהעשיר את מי התהום.
בדומה לרמת גן, ערים כדוגמת ראשון לציון, תל אביב, הרצליה, חולון ופתח תקווה נמצאות כיום בחזית העשייה בתחום שיהוי וחלחול הנגר העירוני. השלב הבא, מעל פתרון ההשהייה והחלחול הוא החדרה מעשית של מי נגר לאקוויפר באמצעות צינורות.
. בעוד פתרונות מסוג זה מהווים Win-Win גם לתושבים, גם לרשויות המקומיות וגם למדינה – אין כיום רגולציה או מנגנונים מוסדרים ומתוקצבים שנועדו לאפשר גישה למשאבים הללו לרשויות המעוניינות בכך.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.
בשנים האחרונות אנו מקדמים יוזמה מול רשות המים על מנת לייצר מודל כלכלי, אשר יתמרץ רשויות מקומיות ליזום פרוייקטים להחדרת מי נגר עילי בערים הישראל. כך יחסכו לרשויות העלויות הכרוכות בטיפול בהצפות, יחסכו הנזקים לרכוש ולנפש, מי התהום המזוהמים יועשרו באספקה של מים נקיים ונטולי זיהום וכולנו נוכל לישון קצת יותר בשקט תוך ידיעה שהמדינה שבה אנו חיים נערכת כראוי להשלכות החמורות של משבר האקלים.
אחד השיאים האחרונים של שיתוף הפעולה שלנו עם רשות המים והרשויות המקומיות היה מפגש "שולחנות עגולים" שקיימנו יחד עם בעלי העניין השונים. המפגש נועד להפגיש בין הגורמים השונים, להעלות מודעות לפתרונות להחדרת הנגר העירוני למי התהום, להציף את הקשיים שבהם נתקלים מי שמנסים לקדם פרוייקטים מעין אלה ולגבש תובנות שישפרו את המודל הכלכלי המתהווה ואת הרגולציה שתאפשר אותו. במפגש לקחו חלק מעל 40 אנשי ונשות מקצוע בתחום המים:
• רשות המים
• אדם טבע ודין
• רשויות מקומיות : מתכננים ואדריכלים, אנשי ניקוז ותיעול, אנשי אגף תשתיות, יחידות סביבתיות
• תאגידי מים
• רשויות ניקוז
• מהנדסים והידרולוגים עצמאיים
המנכ"ל שלנו, עו"ד עמית ברכה, סיכם את האירוע: "בעידן של משבר אקלים אנחנו נדרשים לקידום חוסן מים לאומי. כאשר התחזית האקלימית מדברת על ירידה של 25 אחוזים בכמות המשקעים בישראל, אין לנו את הפריבילגיה לבזבז ולו עוד קוב מים אחד של מים טבעיים."