במסגרת חוק ההסדרים, המלווה את הצעת חוק התקציב, עלתה סדרת הצעות חדשות שנועדה להאיץ את הבנייה למגורים בכל מחיר. שוב אנחנו רואים שכונות מגורים צפופות, ללא תחבורה ציבורית וללא שטחים ציבוריים. אמנם יש צורך משמעותי בדיור כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה, אך מדובר בהצעות שמתמקדות בכמות על חשבון האיכות, תוך התעלמות מצרכים חיוניים כמו שטחים פתוחים בערים שמאפשרים חלחול מי תהום, תחבורה ציבורית נגישה ונוחה, עירוב שימושים והצללה, מערכות אקולוגיות מתפקדות.
ללא הגבלות ותכנון נכון, אנו עלולים להישאר עם "מדבריות מגורים" – שכונות מגורים צפופות, ריקות מפעילויות ושטחים ציבוריים, שיגרמו לעומסי תנועה ולתחושת ניתוק בקרב התושבים. אנו פועלים בכנסת כנגד ההצעות, כי תכנון איכותי דורש הרבה יותר מאספקת דירות. תכנון איכותי מסתכל קדימה ודואג גם לצרכים של הדורות הבאים. בהקשר זה, חשוב לציין שתוספת מגורים, עם כל חשיבותה, לא צריכה להיות בכל מקום, וחשוב להתאמץ בכיוון של התחדשות עירונית יותר מאשר בחיסול שטחים ירוקים ערכיים.
מהם הסעיפים הבעייתיים בהצעות החוק המרכיבות את חוק ההסדרים?
- פקודת העיריות כיום מחייבת את המינוי וההקמה של שורת ועדות עירוניות, כולל את הוועדה לאיכות הסביבה. חוק ההסדרים כולל יוזמה שנועדה להפוך זאת מחובה לרשות, בהתאם להחלטת מועצת העיריה.
הוועדות הללו קריטיות לחיים בכל הרשויות המקומיות, ועוסקות בתחומים החל מקליטת עליה ועד מיגור אלימות. ביזור סמכויות והקמת מנגנונים בקרה ואיזון הן חלק בלתי נפרד משלטון דמוקרטי, דבר שנחוץ במיוחד בעיריות, שם לראש הרשות יש סמכויות מרחיקות לכת. במציאות הנוכחית, בה קיימת סמכות כמעט גורפת לקואליציה שבראשות ראש העיריה לקבוע את סדרי העדיפויות העירוניים, הוועדות העירוניות הן הדרך העיקרית להשפיע על התנהלות הרשות בנושאים אלו, וכן לבקר את התנהלותה ולפקח עליה.
כשמדובר בוועדת איכות הסביבה בפרט, הרי שנושא הסביבה כרוך באופן בלתי נפרד בחיים העירוניים בכל מקום. לכן הפיכת הקמת הוועדה להמלצה בלבד מעלה את החשש, שאם הקואליציה לא תהיה מרוצה מפעילותה או מהחלטותיה – היא עלולה פשוט לא לאפשר את פעילותה. - חוק ההסדרים כולל שורה של צעדים כדי לקדם ולהאיץ בניה חדשה למגורים, וזאת על ידי תימרוץ קידום תכניות לבניה למגורים בהיקפים גדולים.
המטרה של אספקת דירות חדשות היא חשובה ואף נדרשת, בהתחשב בגידול האוכלוסיה במדינה. מצד שני, ניכר שהצעדים נוסחו ללא שיתוף של מומחים לתכנון, ולכן הם מתייחסים באופן נקודתי ובלעדי אך ורק למטרה של אספקת כמה שיותר דירות מגורים חדשות, וזאת תוך התעלמות מהצורך בכך שהדירות החדשות יוקמו גם בסביבה שראוי ונעים לחיות בה, שיש בה זמינות של תחבורה ציבורית איכותית, שמתקיים בה עירוב שימושים שהינו חיוני לאיכות חיים טובה, שאינה פוגעת בשטחים פתוחים ערכיים וחקלאיים, ללא פגיעה מיותרת בשטחים בהם כבר יש תכנון איכותי, וכן ללא ביזבוז מיותר של יתרות השטח לבניה עתידית. התוצאה מהותרת פרק זה על כנו תהיה בודאות תוספת של עוד שכונות שלמות שכל מה שיש בהן אלו מגורים צפופים והרבה חניות, בלי שום סיבה לתושבים לצאת מהבית, כאשר הם מתומרצים להתנייד באמצעות רכב, תוך הכבדה נוספת על עומסי התנועה הכבדים ממילא. - הקרן לשטחים פתוחים הינה אמצעי כלכלי לצביעת כספים באופן בלעדי לשם הייעוד החשוב שקבע המחוקק – הגנה ושיקום של השטחים הפתוחים הטבעיים, שהולכים והופכים לנדירים בישראל המצטופפת. חוק ההסדרים כולל סעיף מקומם, לפיו ניתן לקחת כמחצית מכספי הקרן לשטחים פתוחים לצורך שטחים פתוחים במרחב העירוני, כחלק מהבניה החדשה שתקודם במסגרת הסכמי הגג העתידיים.
הקרן לשטחים פתוחים, שמקצה אחוז אחד מהכנסות לרמ"י לקידום ופיתוח שטחים פתוחים, באה לענות על צורך לפיתוח שטחים פתוחים, כמו גדות נחלים ופארקים מטרופוליניים, שלא ניתן לו מענה עד הקמתה. ההצעה ליטול מכספי הקרן לטובת מילוי צרכים הכרוכים בהקמת דירות חדשות למגורים הוא בלתי ראוי בעליל. אסור בתכלית האיסור לקחת מכספי הקרן, המממנים פרוייקטים לטובת כלל תושבי ישראל והמבקרים בה, והמשך הזרמתם השוטפת הינו תנאי להבטחת ולשמירת איכות החיים בארץ המצטופפת שלנו.
כל בניה למגורים בערים מחייבת את היזמים והרשויות אספקת שורה ארוכה של תשתיות מסוגים שונים – מביוב וכבישים ועד מבני ציבור וחינוך. גם שטחים פתוחים הם חלקן מאותן תשתיות ציבוריות. מנגנון המימון לכך קיים כבר היום – בעוד שאין תחליף לקרן לשטחים הפתוחים בהגנה ושיקום על השטחים הפתוחים הטבעיים. - הותמ"ל היא גוף שבמדינה מתוקנת לא היה קיים כלל. הותמ"ל, בניגוד לועדת התכנון המחוזיות והמועצה הארצית, הוא גוף שנעדר ראיה תכנונית כוללת, ומטרתו היא לממש בניה למגורים תוך שהוא נהנה מהיעדר פיקוח וביקורת ציבורית, ביחס לשאר מוסדות התכנון. חוק ההסדרים כולל יוזמה להרחיב אף יותר את סמכויות הותמ"ל, ולאפשר לה לממש 20% משטח כל תכנית שלא למטרות המוגבלות בחוק וללא דרישה של נימוק משכנע.
את סמכות הועדה הזו, שקיומה הוא עדיין מכח הוראת שעה, לא צריך להרחיב עוד. כל הרחבה כזו היא כירסום בתכנון המרחבי הנכון והראוי, שחייב לכלול ראיה רחבה מבחינת המרחב והזמן. עד כה, הוגבלה סמכות הותמ"ל לדון אך ורק ביעודים תכנוניים שברור כי הם נדרשים כיעודים נילוים למגורים המשרתים אותם. ואולם, כעת מבקשים להרחיב את סמכות הותמ"ל לאשר על 20% משטח התכניות הגדולות שהוא מקדם, כל דבר למעשה, אולי מחנה צבאי, או קניון, או תחנת כח שתספק חשמל לערים אחרות ותשאיר את התושבים המקומיים להתמודד עם הזיהום, וכו'. - הותרת שטחים פתוחים ירוקים לסוגיהם במרכז הארץ היא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, במיוחד ככל שמרכז הארץ ילך ויצטופף. חוק ההסדרים כולל שתי יוזמות שייקחו שטח שנמצא במרכז הארץ, הקריה החקלאית בבית דגן וכפר הנוער מקווה ישראל, ויהפכו אותו לשטח למגורים בהיקף של עשרות אלפי יחידות דיור.
לגבי מכון וולקני – מדינת ישראל כבר כיום לא רק שאינה מספקת לעצמה את רוב המזון היבש שהיא צורכת, אלא גם חלק הולך וגדל מהתוצרת הטריה. במציאות של משבר האקלים, ברגע שתהיה בעיה כלשהי כל מדינה שכיום מייצאת מזון לישראל תדאג קודם כל לעצמה, הנושא של בטחון המזון בישראל הוא קריטי והמחקר החקלאי שנועד לפתח חקלאות עמידה יותר, אף הוא קריטי. לעמדתנו, אין לסכן את האפשרות למשוך ממומחים שונים מכל רחבי המדינה למכון תוך פגיעה בנגישות אליו מכל חלקי הארץ, אין לפגוע בניסויים מהתמשכים וארוכי השנים המתקיימים בו. מעבר לכך, גם אם היה השטח של מכון וולקני מתפנה היום, הוא רחוק מלהיות השטח המתאים לפיתוח במרכז, בהיותו מנותק מכל ריכוז עירוני קיים, ולכן בניה בו תהיה בפועל עיר חדשה, דבר שלא נכון בעליל להקים כיום במרכז הארץ – או בכלל.
לגבי בית הספר החקלאי מקווה ישראל – לא לחינם נחקק ב-1976 החוק שבא להגן על שטחי בית הספר החקלאי הראשון שקם בארץ. זאת, שכן מדובר בבית הספר החקלאי הראשון בארץ, מוסד שיש בו ערכי מורשת משמעותיים. גם מדינה עם גידול דמוגרפי מדהים כמו ישראל צריכה עדיין לשמור על אתרי המורשת החשובים שלה. שנית, שטח בית הספר מיועד להוות חלק בלתי נפרד מהריאה הירוקה הגדולה היחידה של דרום גוש דן, יחד עם פארק אריאל שרון. הניסיון לספק עוד יחידות דיור על חשבון שטחים מסוג זה מהווה ראייה קצרת טווח שראוי לשנותה.
לסיכום, מדובר בהצעות חוק אשר מסכנות את העתיד והרווחה, שלנו ושל הדורות הבאים. הזכות לסביבה ראויה ובריאה, הזכות לגישה לשטחים ירוקים ופתוחים, והזכות לתשתיות מקיימות שמספקות רווחה לתושבים בתכניות חדשות חייבת להישמר בכל מחיר. אנו נמשיך להיאבק כדי שבישראל תוטמע, סוף כל סוף, הסתכלות ארוכת טווח קדימה ואימוץ סטנדרטים גבוהים יותר לתכנון. אנחנו קוראים לממשלה להעניק תמריצים רק לרשויות עם תוכנית מתאר כוללנית שמבטיחה תכנון בר קיימא עם עדיפות לתוכניות של התחדשות עירונית, וללא בנייה על שטחים פתוחים, כדי להבטיח איכות חיים.
