לראשונה בתולדות מדינת ישראל, ניצב במרכז הכרעתו של בית המשפט העליון בסוגיה דמוקרטית, סיפור סביבתי. אילו מתווה הגז היה מאושר, לצד כל הנזקים לדמוקרטיה הישראלית, הסביבה ובריאות הציבור היו נפגעות אנושות.
המאבק כנגד החלטת מתווה הגז הוא מאבק עקרוני על דמותה של ישראל, על שלטון החוק, על חובתנו לעודד תחרות במקום שבו מונופולים תאבי בצע סוגרים עלינו, על מניעת שחיתות שלטונית וקשרי הון שלטון. אבל, בראש ובראשונה, סיפור מתווה הגז הוא סיפור סביבתי. בראש ובראשונה מדובר במאבק על בריאות הציבור בסביבה שבה הוא חי, על חובתנו להעדיף שימוש מקומי בגז הטבעי שלנו על פני ייצואו אל מעבר לים ועל חובתנו לדאוג לכך שהאוויר שינשמו ילדנו והדורות הבאים יהיה נקי יותר.
אלא שקברניטי המדינה ובראשם ראש הממשלה ושר האנרגיה שכחו מהו עיקרון העל המנחה את כל אומות העולם בעת הפקת הגז הטבעי וצריכתו – הגנה על הסביבה ובריאות הציבור. במסגרת החלטת הממשלה על מתווה הגז, שכחו ראש הממשלה ושר האנרגיה שהריבון במדינה דמוקרטית הוא העם ומגן הריבון הוא בית המשפט העליון. בתוך כך, הם יצרו החלטה בלתי חוקית וחוקתית המאדירה ללא כל איזונים ובלמים את כוחן הכלכלי והרגולטיבי של חברות הגז על פני אינטרס הציבור. החלטה המבטלת הלכה למעשה את הפרדת הרשויות בישראל, בסיס הדמוקרטיה הישראלית, את כללי הצדק הטבעי והמשפט המנהלי.
ראש הממשלה ושר האנרגיה ביקשו בעצם להוציא את הדמוקרטיה הישראלית לחופשה בת עשר שנים. חופשה שבמהלכה ניתן יהיה לרושש את הציבור הישראלי מהנכס הסביבתי היקר השייך לו, הגז הטבעי. אילו מתווה הגז היה מאושר, לצד כל הנזקים לדמוקרטיה הישראלית, הסביבה ובריאות הציבור היו נפגעות אנושות.
מתווה הגז ביקש לכבול את ידיהן של ממשלות וכנסות ישראל הבאות, במשך עשר השנים הקרובות, מלחוקק חוקים אשר יכולים להיטיב עם הציבור – לאפשר לציבור ליהנות מרווחי גז גבוהים יותר אשר ישמשו בין היתר למטרות סביבתיות ולפיתוח מקורות אנרגיה נקיים, לאפשר יותר שימוש בגז הטבעי לטובת השוק המקומי על פני ייצואו אל מעבר לים ואולי הדבר החשוב מכל, לאפשר קידום חקיקה בים אשר תוביל להקמת רשות אחת שתנהל את הים שלנו, את כל השימושים והתכליות שנועדו להגן עליו ועל קיומנו – ייצור מקורות אנרגיה, מי שתייה מותפלים, דייג ועוד, לצד הקפדה ופיקוח על מניעת זיהום הים.
למעט השר להגנת הסביבה, שהתנגד מבראשית למתווה הגז, ראש הממשלה, שר האנרגיה ועמם ממשלת ישראל כולה, ביקשו להפוך את היוצרות, משל היו הם ולא הציבור הריבון.
הכרעת בית המשפט העליון, שמה קץ לבולמוס הרעב הבלתי נשלט של קברניטי המדינה והזכירה להם שבמדינה דמוקרטית, הדרך לטפל בהפרעת רעב בלתי נשלטת, המבקשת לחסל את משאבי הטבע השייכים לכולנו, עוברת דרך בית המשפט העליון.
פורסם גם באתר Ynet במרץ 2016
עודכן: מרץ 2016
