בשבוע שעבר קיימנו כנס משותף עם התנועה לאיכות השלטון. הכנס עסק בהיבטים הסביבתיים והחברתיים שעלולים להיפגע בעידן של חקיקת פסקת ההתגברות במדינת ישראל. האירוע המרכזי בכנס היה פאנל בהשתתפות ח"כ יוראי להב-הרצנו, מגוון רחב של אנשי ונשות מקצוע בתחום הסביבה, פעילים חברתיים, עיתונאים ומשפטנים.
בית המשפט העליון מגן במדינה דמוקרטית על זכויות האדם מפני עריצות הרוב. הוא מגן על אינטרסים שקל לרמוס אותם מול אינטרסים כלכליים, מסחריים, תעשייתיים – בין היתר האינטרסים הסביבתיים. בניגוד לחוסר הסימטריה המובנה הזה, בבתי המשפט אנו ניצבים אל מול המזהמים כשווים מול שווים, כאשר המורא היחיד של כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות זו של השופט, הוא מורא החוק. בית המשפט העליון הוא שמרסן את בעלי ההון השולטים במשאבי הטבע שלנו, הוא שקשוב לאיזון העדין הנדרש בין צרכי תעשייה לצרכי סביבה, בריאות ואיכות חיים.
הזכות הבסיסית לאוויר נקי, למים נקיים, לתנאי סניטציה ראויים לכל אדם שחי כאן היא זכות סביבתית לקיום אנושי בסיסי. אם המילה האחרונה באשר לפרשנות החוק ובאשר להתאמתו לעקרונות היסוד הדמוקרטיים שלנו לא תהיה של בית המשפט העליון, זכויות האדם בישראל, לרבות אלו הסביבתיות, תפגענה פגיעה אנושה.
אם לרשות המבצעת ולכנסת תהיה הסמכות להיכנע לאינטרסים החזקים הללו, באמצעות התגברות על פסיקותיו המרסנות של בית המשפט העליון, מי שייפגע בסופו של יום יהיו כלל תושבי ישראל, חילוניים ודתיים, שמאלנים וימנים, יהודים ושאינם יהודים. לסביבה אין גבולות – לא של דת, לא של גזע ולא של מין.
לצפייה בדבריו של עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, בפתיחת הכנס:
