התמודדות לאומית עם משבר האקלים – ניהול ואיכות מי נגר

משבר האקלים כבר לא קיים רק בתיאוריה אלא מהווה אתגר ממשי העומד בפני ביטחוננו האישי, הכלכלי והתזונתי.

התחזיות לעתיד צופות מגמת ירידה עקבית של עד 25% בכמויות המשקעים השנתיות בישראל והפחתה דרמטית במספר ימי הגשם בשנה, עד סוף המאה ה-21. ירידה זו תשפיע בצורה רחבה על משק המים הישראלי, על המערכות האקולוגיות, נחלים ואקוויפרים, על החקלאות ועל המצב הגיאו-פוליטי האזורי. 

בחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות שחוקק בשנת 1957 ותקף עד היום, כלל לא מוזכר הביטוי "ניהול מי נגר" ואלו מוגדרים כמטרד מזיק שיש לסלקו. העיור המואץ, גידול האוכלוסיה הצפוי ומשבר האקלים מחייבים התייחסות שונה למשאב מי הנגר. דרושה יכולת אספקת מים ראויים לשתייה ומגוונים לתושבים, לצד ניהול מקורות המים הטבעיים בישראל, בין השאר מי תהום ומי נגר. כיום, ישראל תלויה כמעט לחלוטין על התפלת מים כמקור למי שתייה, בעוד היא מזניחה כרבע מבארות מי השתייה שזוהמו בעשורים האחרונים, אך מעולם לא שוקמו. 

בניגוד למים מותפלים, מקורות מים טבעיים מאפשרים גמישות באספקת המים וחוסן לאומי בדמות גיבוי אספקת המים במקרה של פגיעה אסטרטגית במתקני התפלה. בנוסף, מי תהום מכילים מינרלים חיוניים לבריאות הציבור והפקתם זולה יותר מהפקת מים מותפלים. לצד הכורח בהתפלה, יש להבין כי למתקני ההתפלה קיימות דם השפעות סביבתיות שליליות – אנרגיה, זיהום ים ואויר ועוד – ועל כן יש לחתור לגיוון במקורות המים בישראל.

לפי החוק, האחריות על ניהול מי הנגר בישראל מתחלקת לשניים: מי נגר עירוניים מנוהלים ע״י הרשות המקומית ומי הנגר בשטחים פתוחים נמצאים בסמכות רשות ניקוז אזורית. ההפרדה המלאכותית בין מי נגר עירוניים לאלו בנחלים ושטחים פתוחים מבהירה היטב כי בישראל עדיין חסר ניהול אגני כולל של הנחלים – מתחילתם ועד סופם, כולל ממשקים עם אזור בנוי. היעדר הסתכלות אגנית כוללת היא זו המביאה לא פעם לשטפונות והצפות. העיור המואץ עוד צפוי לגדול בעשורים הקרובים ואיתו בנייה חדשה וצפופה אשר מביאה לתכסית עירונית בלתי חדירה. 

כיום מנהל התכנון מקדם תיקון לפרק המים בתמ"א 1, אשר מהווה שינוי תפיסתי משמעותי בהגדרת מי הנגר העירוניים כמשאב ולא מטרד. התיקון מציע הוראות חדשות לחישוב מי הנגר העודפים לפי חלוקה לאזורים וסוג הקרקע. בנוסף, ההוראות יכללו סל פתרונות להחדרת מי הנגר באופן ששואף לאפס מי נגר שמסולקים למערכות תיעול במקום להיות מוחדרים למי התהום.

עם זאת, בלי מנגנון משופר של אכיפה ופיקוח ברשויות המקומיות בשלב היתר הבנייה אנו צופים את אי יישום ההנחיות החדשות, כמו שקרה בשנים האחרונות עם ההנחיות הישנות, לדוגמא אי-קיום החובה לשמור על 15% משטח הבנייה לחלחול מי נגר.

אז מה אפשר לעשות? קיראו על ההמלצות שלנו בנושא במסמך העמדה שלנו בנושא

עודכן: ינואר 2021

בניגוד למים מותפלים, מקורות מים טבעיים מאפשרים גמישות באספקת המים וחוסן לאומי בדמות גיבוי אספקת המים במקרה של פגיעה אסטרטגית במתקני התפלה.

מאמרים קשורים

פרויקט ראשון מסוגו להעלאת חוסן המים העירוני

אדם טבע ודין לוקח חלק בפרוייקט השבת מי הנגר של עיריית רמת גן. הארגון מקדם ביחד עם העירייה גיבוש מדיניות מתמרצת לניהול מי הנגר ומניעת הצפות, כחלק מההיערכות העירונית למשבר האקלים. איגום מי גשמים והשבתם למאגר מי התהום יכול לסייע להפחית את תלות משק המים בהתפלה, ולתרום לחוסן המים והאקלים של ישראל.

למאמר המלא

צדק אקלימי

השאיפה לצדק אקלימי, מחייבת אותנו להיערך למשבר האקלים ולבנות תוכניות הערכות עתידיות כהזדמנות לצמצום נזקי המשבר ובד בבד יצירת הסתגלות וחוסן אקלימי לאוכלוסיות המוחלשות בעת המשבר.

למאמר המלא