פנינו היום למשרד להגנת הסביבה בדרישה להסדיר באופן מיידי את הטיפול בגז מטמנות – אחד המקורות המרכזיים לפליטות מתאן בישראל. בפנייה דרשנו לחייב את 11 המטמנות המרכזיות בארץ להקים ולהפעיל מערכות לאיסוף גז המטמנות, שיאפשרו שריפה מבוקרת שלו או ניצולו לייצור אנרגיה, תוך קביעת יעד מחייב של לפחות 90% איסוף.
מדובר בפתרון פשוט, מוכח ומקובל בעולם: במקום לאפשר למתאן להשתחרר לאוויר, אוספים את גז המטמנות ומעבירים אותו להפקת חשמל או לשריפה מבוקרת. הטכנולוגיה קיימת, זמינה ואינה דורשת השקעה תקציבית מצד המדינה – העלות מוטלת על מפעילי המטמנות.
הפנייה שלנו מגיעה אחרי גרירת רגליים מתמשכת מצד המשרד להגנת הסביבה. כבר ביולי 2024 פרסמנו מחקר בנושא הפיכת גז מטמנות לאנרגיה, ובאפריל 2025 קיימנו פגישה מקצועית עם גורמי המשרד, שבה נמסר לנו כי בכוונתם לקדם אסדרה. מאז לא פורסמה טיוטה, לא הושלם הליך רגולטורי ולא נקבעו תנאים מחייבים חדשים.
בישראל, פליטות מתאן ממטמנות מוערכות בכמעט 10% מכלל פליטות גזי החממה, ולמעלה מ-70% מפליטות המתאן בישראל מקורן בהטמנת פסולת. כיום נאספים ומטופלים רק כ־13% מגזי המטמנות, בעוד שכ-87% משתחררים לאוויר ללא טיפול.
מעבר לנזק האקלימי, מתאן משתתף גם בתהליכים שיוצרים אוזון בגובה הקרקע – מזהם אוויר מסוכן שנקשר למחלות לב־ריאה, אסתמה ופגיעה בבריאות הציבור.
מירב עבאדי, מנהלת רגולציה באדם טבע ודין, מסבירה כי מדובר במהלך פשוט, זמין ומהיר – כזה שהמדינה כבר יודעת שצריך לקדם, אך נמנעת מלהפוך לחובה:
״המדינה יודעת מה צריך לעשות, יודעת איך לעשות את זה ואפילו הצהירה שבכוונתה לעשות זאת – אבל פשוט לא עושה. בזמן שמטמנות בישראל ממשיכות לפלוט מתאן בהיקפים אדירים, המשרד להגנת הסביבה גורר רגליים במקום לקבוע חובה ברורה לאיסוף וטיפול בגז המטמנות.״
