יש רגעים נדירים במאבק הסביבתי שבהם אפשר לומר – הצלחנו.
לא בזכות מזל, אלא בזכות נחישות, מקצועיות והתמדה של חודשים ארוכים של מאבק משפטי וציבורי שניהלנו יחד עם עשרות הפעילים מקבוצת "מצילים את עין פית", שפעלו במסירות להצלת המקום.
מהרגע הראשון טענו שאין הצדקה לקדם פרויקט כזה בעין פית – עמק עם בוסתנים, טבע שופע, מעיין ונחל זורמים, המשמש כמסדרון אקולוגי חשוב ומוקד משיכה למאות אלפי מטיילים שפוקדים אותו בכל עונות השנה.
סירבנו לקבל את העובדה שהבנייה מקודמת במחשכים באמצעות הולמ״ב – הוועדה למתקנים ביטחוניים – אף שהמקרה הזה לא הצדיק את הפעלתה, שכן תפקידה הוא לאשר בנייה רק במקרים סודיים ודחופים באמת.
יצאנו למאבק משפטי נמרץ שבעקבותיו הושגו פריצות דרך חשובות: באמצעות עתירת חופש מידע שהגשנו הצלחנו לחשוף לציבור את החלטת הצבא לבנות במקום – החלטה שלא פורסמה עד אז – והולמ"ב נאלצה להודות לראשונה כי אינה מפרסמת את החלטותיה לציבור, בניגוד לחוק.
לפני כשלושה חודשים, מיד לאחר חשיפת ההחלטה הגשנו עתירה נגד חוקיותה בדרישה לעצור את ההליך הבלתי תקין. בזכות העתירה שלנו והמאבק הציבורי – התכנית בוטלה.
ההישג הזה הוא תוצאה של מאבק ציבורי ומשפטי משותף, ואנחנו רוצים להודות לשותפים שלנו לאורך הדרך – מטה המאבק הציבורי, חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, מתי צרפתי הרכבי, אלון שוסטר, יעל רון משה ויצחק קרויזר, יו״ר ועדת הפנים והסביבה – שבזכותם הנושא עלה לסדר היום בכנסת. תודה גם למטיילים בארץ, לחברה להגנת הטבע, לרשות הטבע והגנים, לארגונים נוספים רבים, וכמובן לתומכים שלנו – שבזכותם אנחנו יכולים להמשיך לפעול.
אנחנו מברכים את צה״ל על ההחלטה האמיצה לחשב מסלול מחדש, ומקווים שהמקרה הזה יסמן שינוי כיוון: שמנגנון הולמ״ב ישמש רק במקרים סודיים ודחופים באמת – ושבכל שאר המקרים לקיים הליך תכנון מסודר ושקוף. כדי שגם לילדים שלנו יישאר טבע לשחק ולגדול בו.
