המשרד להגנת הסביבה ניסה זה זמן רב לקדם סדרת תיקוני חקיקה במסגרת רפורמת רישוי סביבתי משולב – שביקשה לאחד את כל ההליכים הנדרשים להוצאת רשיון עסק המתקיימים במשרד להגנת הסביבה. אנחנו עקבנו, השתתפנו בדיונים, העברנו עמדות ופעלנו לשפר את היוזמה, אשר אושרה בוועדת הפנים והסביבה לקריאה שנייה ושלישית.
עד היום מפעל או עסק בעל השלכות שונות על הסביבה נדרש למספר היתרים ואישורים של המשרד להגנת הסביבה כגון היתר פליטה לאוויר (חוק אוויר נקי), היתר רעלים (חוק החומרים המסוכנים), תנאים ברישיון עסק (חוק רישוי עסקים), היתר הזרמה לים (החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים), ועוד ועוד. האישורים הללו ניתנים על ידי אגפים וועדות שונות במשרד – אולם הדבר מוביל להיווצרות של עיכובים וסרבולים מיותרים, כפילויות ולעיתים אף סתירות בדרישות או בלוחות הזמנים.
מהסיבות שמנינו עלה הצורך בהוצאת היתר יחיד שבו המפעל יפגוש רק גורם אחד במשרד שיהיה אחראי על ההיתר המשולב, על האינטגרציה והאיזון בין התחומים, והדרישות הסביבתיות ולוחות הזמנים ולייעל את מערכת האכיפה.
לאיחוד וייעול ההליכים הללו יש אפילו תועלת סביבתית – באופן זה ניתן להימנע ממצבים בהם דרישה בתחום סביבתי אחד פוגעת ביכולת לעמוד בדרישה בתחום סביבתי אחר: לדוגמה, יש טכנולוגיות להפחתת זיהום אוויר באמצעות שימוש במים שיוצרות שפכים מסוכנים. דוגמה נוספת היא שניתן להיפטר מפסולת רעילה באמצעות שריפה, כאשר זו בתורה יוצרת זיהום אוויר.
אם כך, מלבד העובדה שהחקיקה תוביל להפחתה של בירוקרטיה מיותרת, אם תיושם כהלכה היא עשויה להביא לשיפור סביבתי, להגדלת השקיפות והיכולת לעקוב אחרי סבך הדרישות הרגולטוריות.
אז מה בעצם הבעיה עם החקיקה כפי שעברה?
- קודם כל – אנו סברנו שיש לכרוך יחד עם החקיקה חובה להקים מערכת מידע ממוחשבת שתרכז את כל המידע הרגולטורי והסביבתי על מפעלים, ותונגש באופן מפורט לעובדי המשרד להגנת הסביבה ובאופן מותאם גם לציבור כולו. נושא הרגולציה והאכיפה הוא נושא מורכב וטעון, וקיימים חשדנות וחוסר אמון מובנים בין הרגולטורים, התעשייה והציבור. הכלי המרכזי לשינוי המצב הזה הוא שקיפות ציבורית.
המערכת תרכז את כלל המידע הדרוש לאנשי המשרד להגנת הסביבה לצורך רישוי, פיקוח ואכיפה, ותנגיש את רובו ככולו לציבור, למעט סייגים סבירים ומידתיים בעניין סודות מסחריים או עניינים בעלי השלכה על בטחון המדינה. המידע יכלול, בין היתר, את הרישיונות וההיתרים של המפעל, מידע טכני על המפעל, התהליכים והחומרים שיש בו ועל השפעתו הסביבתית, מידע על הביצועים הסביבתיים שלו, מידע על רמת הציות של המפעל ועל הליכי האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. כך, יוכל הציבור לדעת במקום אחד כל שניתן לדעת על המפעל, ולהיות שותף באכיפה אזרחית על שמירת הסביבה ובריאות הציבור.
- שנית, החקיקה נשענת על הרגולציה האירופית בצורה כמעט עיוורת. בניגוד למה שנהוג לחשוב – במקרה של חוק אוויר נקי הרגולציה הישראלית דווקא מתקדמת יותר מזו האירופית שעליה הוא נשען. בתיקוני החקיקה החלט להיצמד לרגולציה האירופית הפחות מחמירה, ובכך לבטל את אחד ההישגים של חוק אוויר נקי. אנחנו נסביר: חוק אוויר נקי מציב עיקרון לפיו יש לעשות שימוש בטכנולוגיה המאפשרת את ההפחתה הגדולה ביותר בזיהום אוויר מתוך כל הטכנולוגיות האפשריות (Best Available Technology), וזאת בניגוד לרגולציה האירופית כפי שהיא כיום המאפשרת למעשה הפחתת זיהום פחותה מהמיטבית (למען האמת, באירופה כבר מתקיים תהליך של תיקון הרגולציה הקיימת, כך שתהיה דומה יותר למה שקורה אצלנו). מלבד זאת, ההכפפה הגורפת של הרגולציה הישראלית לזו האירופית – ללא קשר למה יילד יום ולטיבה הרגולציה – היא בעייתית ביותר. מחר יכולה לעבור רגולציה אירופית חדשה (שיכולה להיות גרועה בהרבה מהקיימת), וכלל לא ברור לאיזו רגולציה צריך להיצמד – לחדשה? לישנה? פרט לאפשרות להקלה בדרישות – הדבר אף עלול לגרום לבלבול רגולטורי.
- דבר נוסף, שאין לו אח ורע בעולם, הוא שבמידה שמפעל לא מרוצה מההחלטה שניתנה על ידי המשרד – הוא יכול לערער על החלטת המשרד פעמיים! בעוד שמתן אפשרות השגה או ערעור על אי מתן היתר או על תנאיו היא סבירה והוגנת כל עוד בהשגה דן דרג מקצועי הבודק את הטענות באופן ענייני, הרי כאן נוספה אפשרות להשגה שניה והפעם להחלטת מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. פרט לעצם ההשגה הכפולה המנכ"ל הוא כידוע לכל דרג פוליטי הממונה באופן אישי על ידי השרה להגנת הסביבה. כאן עולה חשש מכך שאדם שהוא מינוי פוליטי יוכל לאפשר לעסקים ומפעלים הקלות בדרישות הסביבתיות ועלול להביא לתוספת זיהום של הקרקע, האוויר והים, ולפגוע בבריאות הציבור, לעיתים תוך אפשרות לניגוד עניינים. זוהי עמדת כח חסרת תקדים וניגוד אינטרסים משווע.
נוסח החקיקה שעבר כולל גם מספר התפתחויות חיוביות, כגון שיפור הדרישות הסביבתיות בעניין חומרים מסוכנים, הגדלת כח האדם והתקציב לפיקוח ואכיפה לרבות בניית מערכת דיגיטלית לצורך כך, פרסום לציבור ושיפור השקיפות בנושאי פיקוח, צווי אכיפה וחומרים מסוכנים וכמובן – השארת עקרון ה-Best Available Technology רק בכל הנוגע לדרישות זיהום האוויר. מערכת המידע שהזכרנו לא נכנסה בצורה מחייבת לנוסח החוק, ואולם בדיונים בכנסת הבהיר צוות המשרד להגנת הסביבה שהוא כבר מכניס חלקים ניכרים ממנה לאפיון המערכת הממוחשבת שנבנית לצורך החוק ושהציבור הוא "אחד הלקוחות" של מערכת זו. להבנתנו זו "הבטחה שלטונית".
פעילותנו בתהליך החקיקה הארוך הביאה לכמה הישגים לא מבוטלים ותרמה לצמצום החלקים הבעיתיים, אך לצערנו לא באופן מוחלט.
אבל אנחנו לא הולכים לאף מקום. אנו נמשיך להיות כלבי השמירה של הסביבה ובריאות הציבור מול הצעות חוק אשר ישפיעו עמוקות, ולמשך זמן רב, על החיים והבריאות של כולנו. נמשיך להתעמק באותיות הקטנות ובפרטים המייגעים, כדי להבטיח שלא תעבור חקיקה אשר תרוקן מתוכן את הרגולציה הסביבתית החשובה שמגינה עלינו.
