בשנת 2003 נאבקנו נגד תוכנית בנייה בעיר נתניה שסיכנה את המשך קיומה של שמורת אירוס הארגמן. לאחר עתירה שהגשנו, בהסכם הפשרה הגענו להישגים חסרי תקדים: השמורה תישמר ותשתרע על שטח של כ-600 דונם – פי 9 מגודלה המקורי. כמו כן הוסכם כי תבוטל הבנייה למגורים שתוכננה בסמוך לחוף (כ-150-200 מטר מהחוף) וכי כלל הבנייה באזור תתחשב ברצף שמורות הטבע של נתניה הכולל את שמורת האירוסים, שלולית החורף, חוף הים ושמורת נחל פולג.
כמעט 20 שנים אחר כך, נראה כאילו ההסכם התקדימי הזה כלל לא קרה – שורת הרווח היא השיקול שהוביל את ההחלטה התמוהה לאפשר את קיום אירועי המכביה באזור הרגיש מבחינה אקולוגית של חוף פולג. השטח שעליו מארגני המכביה יקימו את מתקני האירוע נמצא בצפון חוף פולג, בשטח חוף ים וחול טבעי לחלוטין. בין היתר מתוכננים לקום במקום מגרשי כדורעף, קיר טיפוס, מתחמי ישיבה, יציעים ובמה. בנוסף יוקמו שבילי נגישות ומכולות ודוכני מזון.
הנזקים הצפויים מקיום אירועי המכביה, הגם שהם קצובים בזמן, הינם רבים. בין השאר הם כוללים סלילת דרך ללא תוכנית או היתר, נסיעת כלי רכב כבדים היוצרת מפגע של רעש ופגיעה בסביבה החולית, פגיעה ברצף האקולוגי שבין שמורת טבע פולג ושמורת האירוסים, הפרעה למגוון מינים מקומיים, ביניהם צבי הים שזוהי תקופת ההטלה שלהם, וכן שפיכה של קרקע לא מקומית, שתפגע במערכת האקולוגית הקיימת.
על אף שהאירוע הוא זמני ומארגני האירוע התחייבו להשאיר את החול נקי בסיום הפעילות, אנחנו וגורמים נוספים המצויים בתחום טענו כי מדובר בפגיעה חמורה ובלתי הפיכה במערכת האקולוגית באזור. למרות הקביעה הזאת, הקמת המתקנים לא אושרה בערוצי התכנון המקובלים ולא נשקלו חלופות לקיום האירוע בשטחים של חופים סמוכים שעברו פיתוח, או באזור סמוך לחוף פולג, שיועד לבנייה.
שרת הפנים איילת שקד חתמה על צו הפוטר את העירייה מהצורך לקבל היתר בנייה למבנים על קו החוף, באמצעות הפעלת סמכותה מכוח סעיף בחוק התכנון והבנייה. הסעיף מעניק אישור לשר הפנים לקבוע "במקרים חריגים, כי קיים מיזם בעל חשיבות ודחיפות לאומית שלשם הקמתו נדרשים עבודות או שימושים זמנים שאם ביצועם יותנה באישורה של תכנית או קיומו של היתר לא יהיה ניתן לממש את המיזם במועד הדרוש". עד כה, הסעיף הזה יושם רק לצורך תשתיות לאומיות כגון מערכות התרעה לרעידות אדמה, מתקני חשמל זמניים, צינור דלק וסכר. המכביה הינה אירוע החוזר על עצמו מדי שנה, ולכן לטענתנו היה צורך בהיערכות מראש.
אבל יותר מהכל, אנחנו טענו כי מדובר בפגיעה קשה במנגנון התכנון התקין. במקום לעבור דרך רשויות התכנון, להתייחס להערות והתנגדויות הציבור ולבחון חלופות, בסופו ההחלטה מתקבלת על סמך שיקול הדעת של גורם יחיד, מחוץ לרשות המקצועית האמונה על הנושא.
