החוק מטיל הגבלות על בנייה לאורך חופי ישראל, ועל השטח הסמוך לחוף, ביבשה ובים. החוק מעגן את זכות הציבור למעבר חופשי בחופים וכמו כן, מתוקף החוק הוקמה ועדה מיוחדת לשמירה על הסביבה החופית.
מטרות החוק, על פי נוסח החוק:
(1) להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר פגיעה בהם;
(2) לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור, ולדורות הבאים;
(3) לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית.
האזור המוגן הוא כל אזור מקו המים של ישראל ועד 300 מ' ביבשה מקו החוף. בתוך רצועה זו, בין עומק מים של 30 מ' (או מרחק של 1 מייל ימי, הרחוק מביניהם) ועד 100 מ' מקו החוף, נמצאת רצועה בעלת הרגישות הגבוהה ביותר, הקרויה "תחום חוף הים".
במסגרת ההגנה על הסביבה החופית, אישור תוכניות חדשות (בכללן תוכניות בנייה), יהיה כפוף למגבלות אשר החוק מתווה, כך שלא תתקיים פגיעה בסביבה החופית. כמו כן, החוק מסמיך את השר או השרה להגנת הסביבה להטיל היטלים, קנסות ואף להוציא צווי מניעה במקרים של פגיעה בסביבה החופית, ואת בתי המשפט לפסוק צווים, קנסות ועונשי מאסר על מפרי החוק.
מתוקף החוק, הוקמה הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחוף). הוועדה מופקדת על שמירה ואיזון בין שיקולי התכנון לבין הערך של השמירה על הסביבה החופית, וזאת בהתאם לעקרונות, לתנאים ולסייגים שנקבעו בחוק.
עוד עוגנה בחוק זכות המעבר החופשי של הציבור בסביבה החופית, מתוך ההבנה כי חופי הים והסביבה החופית הינם משאבי טבע השייכים לציבור בכללותו.
למרות ההישג הגדול שהחוק הביא, יש לזכור כי רק תוכניות חדשות כפופות לחוק. כלומר, תוכניות בנייה, לדוגמא, שאושרו לפני כניסת החוק לתוקף – אינן מחויבות לעמוד בסטנדרטים שנקובים בחוק ולא מובאות לאישור בפני הולחוף. אנחנו באדם טבע ודין מקדמים תיקון לחוק להגנת הסביבה החופית, כך שתוכניות שאושרו טרם החוק יהיו כפופות אליו.
צילומים: אלון רוזן
