ארגון אדם טבע ודין עוסק בסוגיות של צדק סביבתי כבר למעלה משלושים שנה. במהלך עבודתנו, שוב ושוב חוזרים מקרים בהם נשים נפגעות, יותר מגברים, ממפגעים וממשברים סביבתיים. במיוחד בשנה זו, שבה ישנה נסיגה בייצוג נשים בכנסת הנוכחית, כשבממשלה מכהנות רק 5 שרות (מתוך 30 – ורק אחת עומדת בראש משרד משפיע ועתיר תקציב), כשמסתמן שכלל לא ימונו מנכ"ליות למשרדי הממשלה – חשוב לנו להעלות את הסוגיות הללו על סדר היום הציבורי. ביקשנו מנשות הצוות המקצועי שלנו לספר מהן הסוגיות הסביבתיות שצריכות להדאיג במיוחד את נשות ישראל (ואת כולנו בכלל).
עו"ד תמי גנות, סמנכ"לית
שילוב של נשים במוקדי קבלת החלטות אינו רק עניין של צדק מוסרי (גם אם ברור שלא ראוי שחצי מהציבור לא יהיה מיוצג). מחקרים מראים כך:
יותר נשים בפרלמנט = חקיקה פרו אקלימית חזקה יותר שמובילה להפחתת פליטות רבה יותר.
יותר נשים במוקדי קבלת החלטות = ניהול טוב יותר של משאבי טבע.
יותר נשים בדירקטוריונים של חברות = יותר שקיפות לגבי סיכוני אקלים והתנהלות סביבתית.
נוסיף לכל זה את העובדה שלנשים יש צרכים ומוקדים שונים בכל מה שקשור למרחב הציבורי (תחבורה ציבורית, בטחון אישי במרחב העירוני ועוד), ונגיע למסקנה הברורה – יותר נשים במוקדי קבלת החלטות זה האינטרס של כולנו, בלי קשר למגדר שלנו.
המסקנה הזו מובילה לביקורת קשה על המצב הנוכחי בו יש מיעוט קיצוני של נשים בכנסת, בממשלה, ובהנהלת משרדי ממשלה. אנחנו חייבות וחייבים לשים קץ לעיוות הזה, ועכשיו.
ברנדט באור, מנהלת חוסן אקלימי
כאמא לילדים קטנים שיגדלו למציאות אחרת לגמרי מזו שאני גדלתי בה, אני מבועתת מהיעדר ההיערכות המשווע של מדינת ישראל למשבר האקלים. אל מול המאבק הקיומי הגדול ביותר שידענו, ממשלת ישראל עוצמת את עינה.
לצד זאת, קשה להתעלם מכך שביום האישה שנת 2023 אנחנו ניצבות מול הדרת נשים נרחבת בממשלת ישראל. בניגוד להיותנו 51% מהאוכלוסייה, במשרדי הממשלה אנחנו מיעוט שבמיעוט. איך זה קשור?
מחקרים מראים שנשים בעמדות מפתח מקדמות את תחומי הבריאות, הרווחה והחינוך ביתר שאת ממקבלי החלטות גברים.
השילוב של השניים – ממשלה גברית הניצבת מול משבר אקלים המהווה איום קיומי – עלול להיות הרסני עבור נשות העתיד. במילים אחרות, בנותינו עלולות למצוא עצמן נאבקות על מקומן בחברה שמדירה נשים ממרחב קבלת ההחלטות, תוך התמודדות עם מציאות של אירועי טבע קיצוניים.
ואיך בכלל נהיה מוכנות ומוכנים לשינוי האקלים? הפעם הראשונה שמערכת החינוך הישראלית טרחה להכין את ילדינו לעתיד וללמד אותם על משבר האקלים הייתה כאשר אישה עמדה בראשה. יותר נכון, שיתוף פעולה של שתי שרות – שרת החינוך והשרה להגנת הסביבה – הוליד תוכנית חינוך אקלימית ראשונה מסוגה. הנה, עדות חיה לחשיבותן של נשים בעמדות מפתח. חינוך ילדינו לאיומי האקלים.
בואו רק נקווה שתחת שר החינוך הנוכחי התוכנית לא תתפוגג.
זה הזמן לדון בפתרונות היערכות אקלימית מותאמים לנשים
עו"ד בר רוזוב, רכזת הלשכה המשפטית
נשים, נערות וילדות פגיעות יותר לנזקי משבר האקלים וסובלות באופן לא פרופורציונלי מהשפעותיו. משבר האקלים פועל כמכפיל ומאיץ סיכונים מגדריים ובכך מגדיל את הסיכוי של נשים להיחשף לאלימות במשפחה ומערער את הביטחון האישי שלהן. כך, נתונים מראים ש-80% ממי שנעקרו מבתיהם בגלל שינוי אקלים הן נשים אשר נמצאות בסיכון מוגבר לתמותה כתוצאה מאירועי מזג אוויר קיצוניים.
לכן דווקא היום – ביום האישה הבינלאומי – יש להעלות על סדר היום המדיני, החברתי והכלכלי, את העובדה שדיון במשבר האקלים שלא נוגע לפתרון לנשים בחברה הישראלית, הוא בבחינת דיון חסר. צדק אקלימי מחייב אותנו לבחון את משבר האקלים דרך עיניים חברתיות ומגדריות ולהיערך לכך שמשבר האקלים, שמשפיע על כולנו, יפגע, וכבר פוגע, באופן המהותי ביותר דווקא בנשים ונערות באוכלוסייה.
היופי בעיניי זה לדעת להשתמש בכלים המשפטיים ובשלטון החוק על מנת להשיג תוצאות צודקות לציבור הרחב ולנשים בפרט. לכן, אני מאמינה שעל ממשלת ישראל לכונן מדיניות אקלים וחקיקה ייעודית, רגישת-מגדר, ושיש צורך בתעדוף נשים בעמדות מפתח והגברת ייצוגן בקרב מקבלי ההחלטות, על מנת להוביל מדיניות אפקטיבית, שוויונית וצודקת יותר. כן נדרשת השקעה בתכניות סיוע ממוקד המקדמות העצמה כלכלית של נשים, לרבות באמצעות גישה מוגברת למשאבים פיננסיים ומימון של מיזמים שנשים עומדות בראשם.
חשוב לזכור – פתרונות משבר האקלים יכולים להוות דווקא הזדמנות ומקפצה עבור מדינת ישראל לצמצום אי-השוויון ולתמיכה בנשים, נערות וילדות. אנחנו, נשות ואנשי אדם טבע ודין פועלות ופועלים יום יום להשגת צדק אקלימי לכל שכבות האוכלוסייה ולקבוצות המודרות בחברה, שביניהן עדיין נמנות לצערי נשים, נערות וילדות.
תכנון מגדרי – הדגש חייב לעבור לנשים
יעל דורי, ראש תחום תכנון
לנשים, עדיין, יש הרבה יותר תפקידים ואחריות על תחומים רבים בתחום הבית מאשר לגברים – החל מההגעה של בני המשפחה ליעדים שונים בבוקר ואחרי שעות הלימודים, דרך דאגה לצרכים בסיסיים כמו אוכל, קניות, דאגה לניהול הבית וכמובן – עבודה. לכן, נשים חייבות להגיע למקומות רבים במשך היום, לעתים מלוות בילדים או בהורים קשישים, לפעמים עם חבילות או עגלות.
התכנון של אזורים בנויים בעשרות השנים האחרונות לא מותאם להתנהלות הזו – המרחקים בין היעדים השונים – מקום המגורים, מוסדות חינוך, המסחר, התעסוקה – גדולים ומחייבים שימוש ברכב.
השימוש בתחבורה הציבורית הקיימת כמעט ואינו אפשרי עבור נשים, שסדר יומן כולל עצירות רבות – התדירות נמוכה דווקא בשעות שהן נזקקות לה, המעבר בין אמצעי התחבורה השונים אינו תמיד בטוח, במיוחד בחושך, והנסיעה עם ילדים ועגלות גם היא קשה.
נדרש שינוי תכנוני – בדגש על עירוב שימושים – כך שתהיה גישה נוחה ברגל ממקומות המגורים ליעדים יומיומיים של מוסדות חינוך, מסחר, שירותי רפואה בקהילה ותעסוקה. נדרש לתכנן מרחב ציבורי ראוי – להגביר את הביטחון האישי באמצעים תכנוניים שיבטיחו תנועת אנשים, תאורה והימנעות ממעברים מרוחקים וחשוכים וכן להגדיל את נוחות השימוש באמצעות הצללה ונתיבי הליכה רחבים.
לבסוף, כל אלו חייבים להיות מוטמעים בהליכי התכנון, תוך העלאת מודעות בקרב המתכננים ומתן עדיפות לשיתוף של נשים בקבלת החלטות ובמעורבות בהליכי תכנון.
***
אם לסכם, הסביבה שלנו חייבת מעורבות והנהגה נשית בשביל עתיד טוב ובריא יותר לכולנו. יום האישה שמח!
