חברת קצא"א (קו צינור אירופה-אסיה, לשעבר חברת קו צינור אילת-אשקלון) ידועה לשמצה בשל מעורבותה באסונות הזיהום הסביבתיים החמורים ביותר שידעה מדינת ישראל, בעיקר בשל אירוע הזיהום הקשה שאירע בשמורת עברונה בשנת 2014 וכן מספר אירועי דליפה מצינורות החברה בנחל צין בשנת 2011. מעבר לכך, פעילות החברה היא בעלת פוטנציאל הרסני לפגיעה סביבתית, כפי שעלה מהמאבק בהסכם שנחתם בין חברת קצא"א לחברת Red-Med במסגרת הסכמי אברהם, אשר נחתם ללא כל בקרה ממשלתית ופרטיו חסויים לציבור.
גם היום, החברה פועלת תחת חיסיון כמעט גורף על פעילותה. לעמדתנו, החיסיון ממנו נהנית החברה הוא מיותר וצו החיסיון אינו יכול להישאר במתכונתו הנוכחית.
הנסיבות שאפפו את יצירת שטר הזכיון ואת הוצאת צו החיסיון עוד בשנת 1968, ובראשן היחסים הדיפלומטיים-כלכליים עם איראן, חדלו להתקיים כבר מזמן, והמציאות המשפטית השתנתה מהיסוד; כיום ברורה ההכרה הבסיסית בזכות הציבור לגישה למידע והחשיבות של זכות זו להגנה על זכויות האדם ולחיזוק הדמוקרטיה. לאחר ההישג שלנו בעתירת בג"ץ משנת 2017, הוחרג מהחיסיון מידע הנוגע באופן בלעדי לאיכות הסביבה, ולכאורה מידע מסוג זה אמור לחסות תחת חוק חופש המידע.
אלא שמעטים העניינים אשר נוגעים באופן בלעדי לסוגיות של איכות הסביבה, ולא לסוגיות אחרות. כך למשל, חברת קצא"א עדיין רשאית לסרב למסור מידע סביבתי הנוגע גם לסוגיות תכנון ובנייה וסוגיות כלכליות ותפעוליות. אבל האם אין סוגיות מסוג זה עשויות לגעת באופן מהותי דווקא בזכות לחיות בסביבה ראויה, נקייה מזיהום קרקע ומים? נוכל להמחיש זאת תוך דיון בהסכם שנחתם בין חברת קצא"א Red-Med לאיחוד האמירויות. ההסכם שואף להגדיל בצורה משמעותית את היקף הנפט המגיע דרך מפרץ אילת וזורם לאשקלון, בדרכו לאירופה. בכך הוא בהכרח יחמיר את הסיכון הנשקף לשונית האלמוגים של מפרץ אילת, השונית הגדולה והיחידה בישראל והשונית הצפונית בעולם. פרט להשלכות פוטנציאליות הרות אסון על הסביבה, התיירות ובריאות תושבי האזור, להחלטה זו קיימים גם היבטים כלכליים, גיאו-אסטרטגיים ותפעוליים – ועל כן החברה רשאית לסרב באופן אוטומטי, ללא דיון ציבורי משמעותי, לבקשות מידע שיכולות לספק ראייה רחבה של היקף הסיכון הנשקף לסביבה, גם כאשר כל תוספת סיכון לפלא טבעי זה היא בלתי נסבלת.
דוגמא נוספת היא, למשל, אם תתקבל החלטה להגביר באופן משמעותי את היקף ההולכה של חומרים מזהמים, בחלק גיאוגרפי במדינת ישראל בו מוגדר מסדרון אקולוגי בהתאם לתכנית מתאר ארצית. ההחלטה אולי אינה נוגעת באופן בלעדי לאיכות הסביבה והיא גם, לכאורה, החלטה תפעולית וכלכלית. אך מנגד, אין להתעלם מכך שהחלטה זו גם בעלת השפעה שלילית על הסביבה בכל הנוגע להגנה על מסדרונות אקולוגיים המספקים הגנה על הטבע ובעלי החיים בישראל. כך הדבר גם לגבי היתרי בנייה ותכניות הנדונות במוסדות התכנון, לרבות תסקירי השפעה על הסביבה; סקרי קרקע וזיהום וגישה לכל ההליכים אשר מתנהלים בוועדות התכנון והבניה, שהציבור אינו חשוף אליהם כיום – ועל כן כלל אינו יכול להביע את התנגדותו לתכניות והיתרים אלה.
לסיכום, משאבי הטבע בישראל שייכים בראש ובראשונה לציבור, ורשויות השלטון הן נציגות הציבור וחייבות במתן דין וחשבון לציבור על פגיעה בהם. הגברת השקיפות והפיקוח הציבורי הינם עקרונות יסוד בדמוקרטיה, ונדבכים חשובים ביותר במאבקים סביבתיים וציבוריים באשר הם. על כן, לעמדתנו, ברירת המחדל של המידע אודות פעילות קצא"א מוכרחה להיות שהמידע פתוח ונגיש לציבור, במסגרת חוק חופש המידע. אך ורק במידה שקיים חשש של ממש לפגיעה בביטחון המדינה, יש לדון נקודתית בהטלת החיסיון בוועדת חוץ וביטחון. מדובר על מצב הפוך מהמצב הנוכחי – שבו ברירת המחדל היא שהמידע מוגן בחיסיון. אנו נמשיך לפעול למען השקיפות והגנה על זכויות אדם סביבתיות.
