לאחרונה, המכון לחקר ימים ואגמים בישראל (חיא"ל) פרסם תחזיות לעליית מפלס הים בישראל – תרחישי ייחוס – בעקבות שינוי האקלים. ההערכות שעלו בעקבות הדו"ח חוזות כי בתרחיש העתידי הגרוע ביותר, יעלה מפלס הים באזורנו ב-1.2 מטר עד שנת 2050, ב-1.6 עד שנת 2070, ב-2.4 מטר עד סוף המאה וב-5 מטרים עד שנת 2135!
מהי המשמעות של הנתונים שהוצגו בדו"ח?
עליית מפלס הים עלולה לפגוע באדם ובסביבה כאחד: בערי חוף, בתשתיות לאומיות החופיות כדוגמת נמלים, מעגנות, מתקני התפלה ותחנות כוח וכן באתרי מורשת. ההשפעות העקיפות של תכניות בינוי קיימות, על רקע עליית מפלס פני הים, יהיו צמצום המרחב החופי הזמין לציבור, אשר מלכתחילה הוא מועט ביותר. כן עליית מפלס הים צפויה להוביל לפגיעה סביבתית, הכוללת המלחת מקורות מים באקוויפרים ופגיעה בבתי גידול טבעיים חשובים.
אלה תחזיות חמורות בהרבה מכל מה שהיה ידוע עד כה, ועם זאת – מוסדות התכנון, הגורמים אשר אמונים על עיצוב המציאות התכנונית בשנים ועשרות השנים העתידות לבוא, מתנהלים בגישת "עסקים כרגיל". סקר שנערך על ידי אוניברסיטת יוטה, שבחן את היערכותן של 51 מדינות לעליית מפלס הים ולהתגברות סערות ושיטפונות, מצא כי רק לישראל ולמספר מדינות אפריקאיות אין מדיניות תכנון המתחשבת בעליית מפלס פני הים הצפויה ממשבר האקלים.
בעקבות זאת, ובהמשך ל-3 פניות קודמות ששלחנו למנהל התכנון בשנים האחרונות, שלחנו פנייה נוספת – שקוראת למנהל התכנון לאמץ מדיניות ולנקוט בצעדי היערכות להשפעות הצפויות של עליית מפלס פני הים.
מה מוכרחים לעשות כדי להיערך לעליית מפלס פני הים?
קודם כל, לאור התחזיות החמורות, מוכרחים לשנות את הגדרת הסביבה החופית כדי לוודא שתחום החוף המעודכן יהיה נקי מבינוי ונגיש לציבור, כך שתישמר רצועה חופית למרות עליית מפלס פני הים. עניין זה מועצם לאור העובדה שקו החוף העדכני, המוגדר כיום כרצועה במרחק של עד 300 מטרים מקו המים, לא עבר עדכון מזה כעשרים שנה! לצד עדכון הגדרת תחום החוף, יש לעדכן את תוכנית המתאר הארצית בהתאם ולבחון מחדש גם תוכניות שנמצאות בהליכי אישור או שכבר אושרו. העניין הזה דחוף ביותר, שכן כיום ישנן תוכניות אשר נמצאות בהליכי אישור במוסדות התכנון. תוכניות אלה סמוכות מאוד לתחום החוף, ומתייחסות בהוראותיהן רק לתחום קו החוף העכשווי – ללא התייחסות לעליית מפלס פני הים הצפויה.
אנו מציעים כי הצעדים שמקדם מנהל התכנון ייעשו בשיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שכן רמ"י הם גורם המחזיק שטחים רבים בסביבה החופית ובסמוך אליה. על פי החוק, אחת ממטרותיה של רמ"י היא לנהל את "מקרקעי ישראל כמשאב לשם פיתוחה של מדינת ישראל לטובת הציבור, הסביבה והדורות הבאים, ובכלל זה להשארת עתודות קרקע מספיקות לצרכיה ולפיתוחה של המדינה בעתיד, תוך איזון ראוי בין צורכי שימור לצורכי פיתוח, ובין שיווק קרקע לשמירה על עתודות קרקע לצורכי ציבור". לכן, רמ"י הם גורם מפתח בהגעה להסדרים חדשים בכל הנוגע לסביבה החופית ולשינוי תכניות קיימות בהתאם.
חשוב גם שהצעדים שמנהל התכנון ינקוט בנושא ייגובו בתקציב ייעודי, אשר ייאפשר לפצות את בעלי זכויות הקרקע אשר תכניות הבינוי שלהם לא ייאושרו בעקבות עדכון תחום הסביבה החופית. זאת, על מנת לוודא שקבלת ההחלטות מתבצעת על בסיס האינטרס הציבורי ולא עקב אילוץ כלכלי.
לבסוף, על מנהל התכנון להתנגד לנוסח המוצע של חוק ההסדרים שמבקש להפקיע סמכויות מהולחוף. הולחוף היא הוועדה היחידה שאמונה על שמירת החופים ובוחנת כל פגיעה אפשרית של תכניות בתחום חוף הים. חוק ההסדרים מבקש להחריג למעשה תוכניות לתשתיות לאומיות מבחינה בולחוף – בעוד שהתשתיות האלה, לרבות מתקני התפלה, קווי הובלה ותחנות כח – הן בעלות פוטנציאל לפגיעה קשה בסביבה החופית. נישול הולחוף מסמכויותיה ירמוס באופן מוחלט את השיקולים הציבוריים והסביבתיים, ויוביל לתוצאה שאינה מאוזנת, שבסופו של יום תפגע בציבור ובסביבה קשות.
לסיכום, לאחר שנים של התעלמות מהשלכות שינוי האקלים על תכנון בארץ בכלל ועל הסביבה החופית בפרט, מוכרחים לשנות את ההתנהלות ולקבוע מדיניות שתשמור על חופי הארץ עבור הציבור. לאחר ששלחנו פניות למנהל התכנון שוב ושוב בשנים האחרונות וזכינו להתעלמות, פרסום תרחישי הייחוס החדשים הוא קריאת השכמה למוסדות התכנון כולם. הקרקע החופית היא קרקע נדירה ויקרה, ועל רקע שינוי האקלים, הביקוש הגדל כל העת והתארכות העונה החמה, משמעות העובדה הזאת רק מתעצמת. אנו קוראים למנהל התכנון להטמיע מיידית את צעדי המדיניות שהצענו, על מנת שהסביבה החופית היקרה תישמר עבור כולנו ועבור הדורות הבאים.
