מכירות את המשפט "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות?" אין מתאים ממנו לתאר את הפרק התכנוני בהצעת החוק החדשה לחידוש ופיתוח חבל תקומה, אשר הונחה לאחרונה על שולחן הכנסת.
הכוונות העומדות מאחורי הצעת החוק מבורכות בהחלט – והן לתקן את העוול שבהפקרת תושבי עוטף ישראל ב-7 באוקטובר לטבח ולפגיעות חסרי תקדים, לחדש את המרחבים שנחרבו ולפתח ולשקם את חבל הארץ הזה, כך שהפצעים העמוקים שנגרמו יחלו להתאחות והאזור יחווה פריחה מחודשת; אלא שבין השורות צצה ועולה תמונה מדאיגה, המרמזת על כוונות להחלשה ולהשתלטות פוליטית על מנגנוני התכנון הקיימים – מנגנונים הנשענים על כח אדם מיומן, נסיון וידע מקצועי רב – ולצמצום המעורבות והשיתוף של הציבור, בהם נכללים בראש ובראשונה תושבי האזור עצמם!
למעשה, ליבת הצעת החוק היא הקמת מנגנון תכנוני חדש, העוקף את ועדת התכנון המחוזית דרום, שעלול להביא לתוצאה הרסנית ולבכיה לדורות. במקום הקמה של מנגנון תכנון חדש ומיותר – ראוי להעביר את המשאבים הכרוכים בכך (לרבות כח אדם ותקציבים) לוועדת משנה ייעודית שתוקם תחת הוועדה המחוזית. מדינת ישראל קטנה מדי מכדי שהתכנון הפיזי שלה ייקבע שלא על סמך ראיה תכנונית רחבה, כזו הרואה את המרחב כולו וצופה גם פני עתיד.
מעבר להקמת מנגנון מיותר, הצעת החוק כוללת סעיפים בעייתיים נוספים. כך למשל, היא אינה מסדירה כראוי מיהם נציגי הממשלה שירכיבו את הוועדה החדשה, וזהו פתח ללחצים פולטיים ובלתי ענייניים. האם ניתן להעלות על הדעת שמשיקולים פוליטיים כאלו ואחרים, נציג המשרד להגנת הסביבה, או נציג משרד החקלאות, לא יהוו חלק מהרכבה של ועדה המקבלת החלטות מרחיקות לכת על עתיד אזור כה רגיש מבחינה סביבתית ואקולוגית, ושחלק ניכר מהתוצרת החקלאית בישראל מקורו משם? כמו כן, היא כלל אינה כוללת נציגים מטעם הציבור, פרט לנציג מטעם ארגוני הסביבה, ולא נציגים מטעם רשות הטבע והגנים – הסמכות המקצועית להגנת נכסי הסביבה בישראל – וקק"ל, המנהלת שטחים רבים באזור.
הצעת החוק גם מגדירה כי הייעוץ הסביבתי לוועדה יופרט וייצא מידי היועצים הסביבתיים של המשרד להגנת הסביבה, שהינם בעלי ידע מקצועי, ניסיון רב ומהווים גורמים בלתי תלויים; זאת בניגוד לגורמים פרטיים אשר מטבע הדברים ישאפו לרצות את מי שעסיק אותם, במטרה להמשיך להיות מועסקים בפעמים הבאות. הניסיון שלנו מהות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) והותמ"ל (הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור) מעיד על כך שהייעוץ הסביבתי הפרטי לפרוייקטים במסגרת הוועדות הללו אינו עצמאי וחזק מספיק על מנת לצאת כנגד התכנון המקודם, גם כאשר יש צורך מהותי בכך. ניגוד העניינים הזה פירושו העדפת אינטרסים של פיתוח על פני הסביבה ובריאות הציבור – גם כאשר הפגיעה היא בלתי מידתית.
נוסף על כך, החוק מקנה לוועדה תחום סמכות נרחב מאוד ובלתי מוגבל למעשה, והכל נתון להחלטתו של שר הפנים במקום לכנסת. תחום סמכות זה כולל גם את האפשרות לעקוף את הליכי האישור בולחוף (הוועדה לשמירת הסביבה החופית) ובוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים – ועדות שהוקמו מתוך הכרה בחשיבות החופים והשטחים הפתוחים, אשר רגישותם לפגיעה רבה במיוחד כשנותנים עדיפות לאינטרסים של פיתוח – וזאת כאשר אין כלל ערובה לכך שחברי הוועדה החדשה יהיו בעלי הידע והמומחיות בתחומים אלה. מעבר לכך, לפי הצעת החוק לוועדה החדשה יהיו גם סמכויות למתן היתרי בנייה – וזאת מבלי להבטיח התייחסות לשורה ארוכה של פרטים מקומיים בנוגע למצב השטח, תשתיות, דרכי גישה – סמכות הנמצאת בימים כתיקונם תחת הוועדות המקומיות, אשר מעורות ומכירות את צרכי המקום ומאפייניו לאורך זמן רב. והדובדבן שבקצפת – לפי ההצעה שמקודמת, לוועדה תהיה סמכות למנות ועדת משנה מצומצמת עוד יותר (שלא ברור מי יישבו בה) ושעדיין יהיו לה כל הסמכויות שפורטו לעיל – סמכויות שהן זהות למעשה לסמכויות של המועצה הארצית העומדת בראש מערכת התכנון בישראל, המונה 30 חברים. ועדת המשנה המצומצמת תוכל לקבל החלטות מרחיקות לכת, אשר ישפיעו על עתיד החבל כולו – מעל לראשו של הציבור וללא מעורבותו.
בכלל – ניכר כי דווקא הציבור נעדר כמעט לחלוטין מהצעת החוק וחסר השפעה של ממש על אופי התכנון בחבל תקומה. במקום לתת לתושבי חבל תקומה המפונים, אשר סבלו פגיעות בגוף ובנפש ואיבדו את מקום מגוריהם, לקחת חלק פעיל בשיקום האזור ותכנון עתידם באמצעות הליכי שיתוף ציבור משמעותיים – תוקם הוועדה הריכוזית הזאת, אשר ניכר כי תמשיך את המגמה הרווחת במוסדות התכנון לפיה קולו של הציבור יישמע רק בשלב ההתנגדויות.
לא רק שזה הדבר ההוגן לשתף את הציבור, אלא שהליכי שיתוף ציבור יכולים להעשיר את הידע שעומד לרשות מוסד התכנון, להביא בפניו נקודות שאולי חמקו מידיעתו, להצביע על נקודות חולשה, בעיות וחוסרים בתכנית המוצעת, ובכך לאפשר גיבוש תכנון נאות וטוב יותר. לשיתוף ציבור יתרונות רבים נוספים, בהם הפחתה במידה רבה של הקונפליקטים, שמאפיינים לא פעם את התכנון בישראל וכן הפחתת החששות מעצם השינוי המוצע. מדוע לא להתנהל אחרת, אם כן?
מקבלי ההחלטות מוכרחים לזכור כי שיקום האזור מתבצע למען הציבור. כדי שהתהליך ישיג את מטרתו מוכרחים לשים את הציבור, ובראשם את תושבי האזור, במרכז. הנה סתם כמה דוגמאות שחשבנו עליהן: החל מהצגת התכנון הראשוני בפני הציבור בהליך מקדים של שימוע ציבורי, דרך קבלת התייחסויות, הערות והפניות לנקודות של חוזק וחולשה בתכנון, וכלה במתן התייחסות לתגובות אלו, כל זאת על מנת להבטיח המשך הליך יעיל, נכון והוגן ככל הניתן. כל זאת יש לבצע תוך שקיפות מירבית ומתן כתובת קבועה ומאויישת באופן מלא לפניות הציבור.
אנו מפצירים בפני הממשלה וחברי וחברות הכנסת – אל תתנו לחוק ההרסני הזה לעבור. אחרת רק נעמיק את הפגיעה בציבור ובקהילות שנפגעו ב-7 באוקטובר.
