אקלים משפטי – מתקרבים לנקודת הרתיחה

הדיונים בזירה הבינלאומית אינם עומדים בקצב של ההתחממות – על מנת למנוע אסון אקלימי, על אומות העולם להירתם באופן נחוש הרבה יותר מהמצב הנוכחי, ולעמוד ביעדים שאפתניים בהרבה מאלו הקיימים כיום.

מישור הבינלאומי נעשים מאמצים לגייס את מדינות העולם ולהגיע להתחייבויות ומנגנונים מוסכמים במסגרת דיוני האו”ם בנושא, אולם יש צורך בעיגון הסכמות אלו במישור המדינתי, וכחלק בלתי נפרד מכך – לתת למדיניות האקלים הלאומית המוצהרת תוקף משפטי מחייב במדינות השונות.

בשנים האחרונות היתה נסיקה במספר דברי החקיקה, מסמכי המדיניות, צווים נשיאותיים, עתירות ותביעות שעניינם אקלים. בסקירה זו אנו בוחנים את המגמות וההתפתחויות שהתרחשו בעשורים האחרונים, ובפרט לאחר הסכם פריס של אמנת המסגרת לשינוי אקלים (UNFCCC), של שימוש בכלים משפטיים – רגולציה ופסיקה – כדי לעגן את המחויבות של מדינות ברחבי העולם למאמצי הפחתת פליטת גזי החממה ובניית חוסן אקלימי. מטרתה של הסקירה המשפטית היא לבחון כלים ואסטרטגיות משפטיים שסייעו לקידום מדיניות אקלימית משמעותית במישור הלאומי, ללמוד מהנסיון בעולם, ולבחון האם יש מקום לשימוש בכלים כגון אלו בישראל, על ידי מי, באיזה אופן ומתי. 

עודכן: נובמבר 2019

הגיעה העת שעולם המשפט הישראלי יעגן אף הוא התייחסות מוסדרת לנושא שינויי האקלים, כזה שיבטיח שישראל עומדת בהתחייבויותיה הבינ"ל ובחובתה כלפי אזרחיה.

מאמרים קשורים

עקבות בחוף הים

חופי ישראל הולכים ונעלמים

חופי ישראל נעלמים – לא רק בגלל עליית פני הים, אלא גם בגלל תכנון לקוי ואי לקיחת אחריות על ידי מוסדות התכנון. בחוף הצוק כבר מאוחר מדי – אבל יש חופים אחרים שעוד אפשר וצריך להציל | טור דעה מאת יעל דורי, ראש תחום תכנון

למאמר המלא
דילוג לתוכן