מישור הבינלאומי נעשים מאמצים לגייס את מדינות העולם ולהגיע להתחייבויות ומנגנונים מוסכמים במסגרת דיוני האו”ם בנושא, אולם יש צורך בעיגון הסכמות אלו במישור המדינתי, וכחלק בלתי נפרד מכך – לתת למדיניות האקלים הלאומית המוצהרת תוקף משפטי מחייב במדינות השונות.
בשנים האחרונות היתה נסיקה במספר דברי החקיקה, מסמכי המדיניות, צווים נשיאותיים, עתירות ותביעות שעניינם אקלים. בסקירה זו אנו בוחנים את המגמות וההתפתחויות שהתרחשו בעשורים האחרונים, ובפרט לאחר הסכם פריס של אמנת המסגרת לשינוי אקלים (UNFCCC), של שימוש בכלים משפטיים – רגולציה ופסיקה – כדי לעגן את המחויבות של מדינות ברחבי העולם למאמצי הפחתת פליטת גזי החממה ובניית חוסן אקלימי. מטרתה של הסקירה המשפטית היא לבחון כלים ואסטרטגיות משפטיים שסייעו לקידום מדיניות אקלימית משמעותית במישור הלאומי, ללמוד מהנסיון בעולם, ולבחון האם יש מקום לשימוש בכלים כגון אלו בישראל, על ידי מי, באיזה אופן ומתי.
עודכן: נובמבר 2019
