קשה לתפוס את זה אבל ישראל – מעצמת ההייטק שמובילה באינספור תחומים – מתנהלים כמו מדינת עולם שלישי בכל הנוגע לפסולת.
בזמן שרוב המדינות המתקדמות בעולם מפרידות וממחזרות את רוב הפסולת שלהן, ישראל תקועה בעבר ומטמינה כמעט 80% ממנה! התוצאה? עוד ועוד מהמדינה הקטנה והצפופה שלנו הופכת להרי זבל, כאשר מבקר המדינה התריע על כך ששטחי ההטמנה לא יספיקו אפילו לפסולת של 2026! וזה עוד לפני שדיברנו על פליטות המתאן ממטמנות, ועל העלות האדירה שנופלת על הציבור בשל הניהול הכושל הזה של משק הפסולת.
אבל למרות חומרת המצב, לא חייבים לחכות לרפורמה ענקית או לטכנולוגיה חדשה. בטור שפרסמה עו"ד מירב עבאדי, מנהלת תחום רגולציה באדם טבע ודין, באתר "שקוף", היא מציגה שלושה צעדים מעשיים ופשוטים יחסית, שיכולים להתחיל לשנות את המציאות כבר עכשיו:
1. להסדיר את איסוף גז המתאן ממטמנות הפסולת
כאשר פסולת אורגנית מתפרקת במטמנה היא פולטת מתאן – גז חממה שעוצמתו גבוהה עשרות מונים מזו של פחמן דו-חמצני.
בעולם נהוג לאסוף את הגז ולהשתמש בו להפקת אנרגיה, אולם בישראל נאסף רק חלק קטן ממנו. למרות שלמעלה מ-70% מפליטות המתאן בישראל מקורן במטמנות פסולת, טרם נקבעו דרישות מחייבות לאיסוף הגז, לשריפתו או לניצולו לייצור אנרגיה.
בשנה האחרונה הגיש אדם טבע ודין למשרד להגנת הסביבה דוח מקיף המראה כי מדובר במהלך ישים, מקובל בעולם ובעל כדאיות כלכלית גבוהה. הסדרת הנושא תחול על מספר מצומצם יחסית של מטמנות פעילות, ולכן מדובר במהלך שניתן לקדם בזמן קצר יחסית.
2. להתחיל בהפרדת פסולת אורגנית במקור – דווקא במגזר המוסדי
כ-40% מהפסולת הביתית בישראל היא פסולת אורגנית. כאשר היא מופרדת במקור ניתן להפוך אותה לקומפוסט או להפיק ממנה אנרגיה, ובמקביל לשפר משמעותית את איכות המחזור של יתר זרמי הפסולת.
במקום להתחיל במהלך מורכב שיכלול את כלל משקי הבית, נכון להתחיל במגזר המוסדי והמסחרי – בתי חולים, בתי מלון, בסיסים צבאיים, מפעלי מזון, חדרי אוכל, מרכולים וגופים נוספים שמייצרים כמויות גדולות של פסולת אורגנית.
מדובר במהלך בעל עלות נמוכה יחסית ותועלת סביבתית גבוהה, שאדם טבע ודין כבר הציע למשרד להגנת הסביבה לפני מספר שנים, אך טרם יושם.
3. להפוך את המאבק בשריפות הפסולת הפיראטיות למדיניות אמיתית
שריפות פסולת בלתי חוקיות הן מהמפגעים הסביבתיים החמורים בישראל. הן פולטות לאוויר חומרים מסוכנים, מזהמות אזורי מגורים ופוגעות באיכות החיים של מאות אלפי תושבים.
למרות שהמדינה הכירה בבעיה ואף גיבשה תוכניות להתמודדות עמה, בפועל חסרים תקציבים, כוח אדם, יעדים מחייבים וכלי אכיפה שיאפשרו ליישם את המדיניות.
כדי לצמצם את התופעה נדרשת אכיפה אפקטיבית יותר, לצד חובת פינוי הפסולת לאתרים מוסדרים והקצאת המשאבים הדרושים ליישום התוכנית שכבר גובשה.
הגיע הזמן לעבור מתוכניות לביצוע
שלושת הצעדים הללו אינם מהווים פתרון מלא למשבר הפסולת בישראל, אך הם יכולים לייצר שינוי משמעותי כבר בטווח הקצר. מדובר בצעדים פשוטים יחסית ליישום, שאינם דורשים רפורמה מקיפה או השקעות חריגות, אך עשויים להפחית פליטות גזי חממה, לצמצם את ההטמנה, לשפר את המחזור ולהפחית את הפגיעה בבריאות הציבור.
במציאות שבה כמויות הפסולת ממשיכות לגדול, שטחי ההטמנה הולכים ואוזלים, ושריפות הפסולת ממשיכות לזהם את האוויר, הצעד הראשון אינו כתיבת תוכנית נוספת – אלא יישום ההחלטות שכבר התקבלו.
