משבר האקלים מהווה כיום איום משמעותי על המשך קיומנו כחברה בריאה. שיאי חום שנשברים זה אחר זה, מיעוט וריכוז המשקעים, ריבוי השריפות, המשבר התזונתי הצפוי, מחלות ומגיפות חדשות, אתגרים פוליטיים, בטחוניים ואזוריים ועוד. ישראל, המוגדרת כ"נקודה חמה", בה הטמפרטורה עולה כפול מהממוצע העולמי ביבשה ובים, נדרשת להיערכות מיידית גם עקב המאפיינים המקומיים כמו מיעוט שטח, היותה אי אנרגטי, וקצב גידול האוכלוסין הגבוה.
אותם מאפיינים ייחודיים שמנינו – כולם מחייבים קבלת החלטות נחושה ואמיצה בהווה על מנת להבטיח את הרווחה, הביטחון והבריאות שלנו ושל הדורות הבאים בעתיד. תכנון לקוי, שאינו לוקח בחשבון את המגמות האלו עשוי להיות הרסני, לגבות מחיר מאיכות החיים ואף לעלות בחיי אדם. לעומת זאת, תכנון לטווח רחוק שנסמך על מגוון שיקולים (לרבות חברתיים וסביבתיים), יכול לשמש ככלי מרכזי להיערכות ישראל למשבר האקלים. הטמעת היבטי אקלים במערכת התכנון מהווה הזדמנות לבנות את הבסיס לשגשוג חברתי וכלכלי במדינה עבור החברה והארץ כולה, לרבות הטבת תנאי החיים כיום ובעתיד.
הגורם האמון על מערכת התכנון בישראל הוא מנהל התכנון. גוף ממשלתי זה אוחז בידיו את המפתח לקידום חזון לעתיד בר קיימא באמצעות תכנון אסטרטגי – והוא זה שיישא בחלק ניכר מהאחריות לכשלון בהיערכות אקלימית בתכנון עתידי.
אלא שנכון להיום, מנהל התכנון מתנהל באופן שמחמיר את הבעיה, כאשר תכניות שישנו את פני המדינה עשורים קדימה נידונות ללא התייחסות אקלימית ראויה לשמה. למרות היתרונות הרבים של שימוש במערכת התכנון להיערכות לשינוי אקלים, והמחיר הכבד של המשך התנהלות "כרגיל", מנהל התכנון לא הפנים עד כה את תפקידו, נמנע מהטמעת כלים מחייבים רוחביים ומסתפק בהנחיות חלקיות, בלתי מחייבות, או שאינן מבוססות על יעדים משמעותיים, בתחומים מסויימים בלבד.
רק לאחרונה, באיחור רב, הוציא מנהל התכנון מעין תכנית היערכות, שאינה למעשה תכנית. אין בה מדיניות ועקרונות תכנון כוללים בנוגע לשינוי אקלים, אין בה יעדים כמותיים שיוצבו בפני עורכי התכניות ואין בה הנחיות מחייבות למימוש צעדים שהכרחיים להיערכות הנדרשת. מה שיש בתכנית הינם אמצעים "רכים" כמו הנחיות בלתי מחייבות, התייחסות נקודתית לנושאים כבדי משקל כמו עליית מפלס מי הים והטלת אחריות על גורמים חיצוניים.
כתוצאה מכך, בימים אלה מקודמות תכניות רבות בסתירה מוחלטת למגמות שינוי האקלים: בכפר סבא בונים שכונת ענק, תוך פלישה למסדרון אקולוגי ועל חשבון שטחים חקלאיים וללא אמצעים שיבטיחו פתרונות תחבורה ציבורית; באשקלון מוקם פארק גולף בשטח פתוח, ציבורי וערכי, שנקבע בעבר כי ישמש כפארק חופי פתוח עבור תשובי העיר והסביבה ויוכל לשמש מפלט מהעיר הצפופה; בתכנית לפינוי מפרץ חיפה אישרו בינוי ללא התאמה להיבט של הצפות, שטפונות ועליית גובה פני הים. כל אלה יהיו בכייה לדורות במידה שיאושרו.
מדינות רבות בעולם כבר הטמיעו אמצעים תכנוניים אפקטיביים להיערכות למשבר האקלים, בעוד מדינות ישראל נמצאות הרחק מאחור. לאחר שבחנו כלי רגולציה משפטיים ותכנוניים מהעולם, גיבשנו סל המלצות המותאם למציאות ולמצב הסטטוטורי הישראלי. להמלצות אלו תועלות סביבתיות וכן חברתיות וכלכליות. אסור לפספס את ההזדמנות ולהתמהמה בהטמעתן.
המלצות אדם טבע ודין להיערכות מערכת התכנון לשינוי האקלים
- על מנהל התכנון לקבוע מדיניות תכנון מוטה אקלים ולקידום חוסן אקלימי ברשויות, הכוללת יעדים לתחומי התכנון השונים, תוך היוועצות עם משרדי ממשלה, כלל מוסדות התכנון, אנשי מקצוע חיצוניים ושיתוף ציבור. לדוגמא:
- צמצום השימוש בקרקע, הגבלת הקמת יישובים חדשים והתרכזות בהתחדשות עירונית
- חיוב בעירוב שימושים ובתמהיל אפשרויות דיור
- תכנון משולב תחבורה מקיימת
- התייחסות לאוכלוסיות פגיעות
- הפקת אנרגיה מאנרגיות מתחדשות והטמעת אמצעים להפחתת גזי חממה
- התייחסות לאיי חום
- הגנה על שטחים מוגנים וערכיים ועל המרחב החופי
- החלת חובה על עריכת "נספח אקלים" לתכניות כחלק מהליך התכנון, אשר יכלול:
- מיפוי המצב האקלימי הקיים – איי חום קיימים, שטחים בסכנת הצפה ושטפונות, מיפוי אוכלוסיות פגיעות ועוד.
- הצגת התחזית האקלימית הרלוונטית, לרבות עליית הטמפרטורה ועליית גובה פני הים.
- התייחסות להשפעות שינוי האקלים על התכנית ולהפך, התייחסות להשפעת התכנית על סביבתה.
- קביעת האמצעים בתכנית לשם עמידה ביעדים ובהנחיות, לדוגמא יישום אמצעים להפחתת פליטות, קידום תחבורה מקיימת ופתרונות אנרגיה מתחדשת, הצללה ומרכזי חוסן אקלימי קהילתיים.
- נדרשת הטמעה של "תכנון מוטה אקלים" בתכנון הכולל הארצי – בתכניות הארציות הקיימות וכן בתמ"אות חדשות, כדוגמת תכניות ארציות למערך התחבורה הציבורית, להסדרת התכנון בים ועוד.
- על מנהל התכנון לפעול באמצעות הנחיות לסיוע לרשויות המקומיות בהטמעת יעדים, הנחיות ותכנון ברמה מקומית להיערכות לשינוי אקלים ולשמירה על איכות החיים במקום בשנת היעד של התכנית. כך רשויות יוכלו ליישם במסגרת תכניות כוללניות בשטחן הנחיות לפיתוח הצללה וקידום הליכתיות, פתרונות נגר ומניעת הצפות, התייחסות לאוכלוסיות פגיעות ומוחלשות החשופות במיוחד להשלכות משבר האקלים.
- על המועצה הארצית להורות למוסדות התכנון המקומיים והמחוזיים על איסוף התכניות המאושרות שטרם נבנו ועל בדיקתן בהתאם ל"נספח האקלים" המפורט לעיל, ולהחליט על ביטול/שינוי התכניות לפי השפעתן על פליטות גזי חממה, מידת צפיפות הבניה ועוד. אין לאפשר מצב שבו בשנת 2024 מקודמות תכניות שנערכו לפי עקרונות מיושנים של שימוש בזבזני בקרקע, העדר ניהול של מי נגר, היעדר תחבורה ציבורית או להצללה.
- יש לנקוט באמצעים תכנוניים שישמרו על החופים נקיים מבינוי (בין היתר העברת הזכויות הקיימות למקומות אחרים), לקבוע קו חוף כעת לפי עקרון הזהירות המונעת ובהמשך לפי ביסוס מדעי, להאיץ את ההגנה על המצוקים ולהסדיר תכנונית את כלל השימושים המתחרים בים ע"י תכנית מתאר ארצית כוללת למים הכלכליים של ישראל.
- על הממשלה לעגן את כל ההמלצות שהובאו לעיל בחקיקה ראשית.
להימנעות מעיגון החובה של התייחסות לשינוי אקלים במסגרת תהליכי התכנון בישראל יש מחיר חברתי, סביבתי וכלכלי אדיר שנופל גם על כתפי הדורות הבאים. הדחיפות והמחיר הכבד של המחדל מחייבים פעולה מיידית דו-ראשית – קידום אסדרה חקיקתית מקיפה מחד, ויישום מיידי של כלים קונקרטיים מחייבים שאינם כרוכים בחקיקה מאידך. ממשלת ישראל, שר הפנים, הממונה על מנהל התכנון וכן מנהל התכנון עצמו חייבים לקדם אמצעים אלו לשינוי מערכת התכנון, לרבות חקיקה, כך שגם הפיתוח כיום וגם התכנון בעתיד יאפשרו למדינה להיות ערוכה באופן טוב יותר אל מול שינוי האקלים.
