הכספים הועברו על ידי חברת ICL, בעלת השליטה במפעלי ים המלח, לחברת מקורות, בעקבות ההכרעה שקבעה כי החברה אינה פטורה מתשלום עבור השימוש במי התהום שבשטח הזיכיון.
המשמעות של פסק הדין חורגת הרבה מעבר לגביית חוב מחברה מסחרית. משק המים בישראל פועל כמשק סגור, ולכן הכנסות מדמי מים למשק המים יסייעו למתן את העלייה בתעריפי המים ואף עשויים לתרום להפחתתם בעתיד עבור הציבור כולו. במילים אחרות, אלמלא העתירה, הציבור היה ממשיך לסבסד מכיסו את השימוש המאסיבי שעושה חברה פרטית במשאב טבע השייך לכולנו.
איך הגענו לכאן?
בשנת 2017 תוקן חוק המים ונקבע כי כל מי שמפיק מים בישראל חייב בתשלום דמי מים. למרות זאת, מפעלי ים המלח טענו כי הזיכיון ההיסטורי שניתן להם פוטר אותם מהתשלום.
המדינה אימצה את עמדת החברה וקבעה כי אין לגבות ממנה דמי מים בגין המים המליחים שהיא שואבת ומשתמשת בהם בתהליכי הייצור. בשנת 2022 הגישו אדם טבע ודין ולובי 99 עתירה לבג"ץ נגד עמדה זו. בעתירה טענו כי אין כל הצדקה לכך שתאגיד פרטי המשתמש בכמויות עצומות של מים ציבוריים יזכה לפטור שאינו ניתן לאף גורם אחר במשק.
בדצמבר 2025 קיבל בג"ץ את העתירה וקבע באופן חד-משמעי כי הזיכיון של מפעלי ים המלח אינו מקנה להם חסינות מפני הסדרים כלליים החלים על כלל הציבור, וכי עליהם לשלם דמי מים ככל מפיק מים אחר.
כעת, חצי שנה לאחר פסק הדין, הכסף מתחיל לחזור בפועל לקופת הציבור.
ניצחון חשוב – אבל לא סוף הדרך
העברת מאות מיליוני השקלים היא הישג משמעותי, אך היא אינה סוגרת את החשבון בין הציבור לבין מפעלי ים המלח.
בדוח מבקר המדינה משנת 2025 פורטו שורה של תשלומים נוספים שהמדינה טרם גבתה מהחברה, ובהם דמי חכירה, היטלי הטמנה ותשלומים בגין פעילויות כרייה וחציבה.
מעו"ד מירב עבאדי, מנהלת תחום רגולציה באדם טבע ודין שמובילה את המאבק ציינה בכתבה של ״דה מרקר״:
״אנו קוראים למדינה לעמוד על זכויות הציבור ולגבות ממפעלי ים המלח את הסכומים המשמעותיים שהם עדיין חייבים, כמתואר בדו"ח מבקר המדינה משנת 2025 – כמו דמי חכירה, היטל הטמנה ותשלומים בגין פעילות חציבה וכרייה. לא נעצור בהישג הזה. נמשיך לפעול להצלת ים המלח ולשיפור תנאי הזיכיון החדש, כך שהרווחים הנובעים מניצול משאבי הטבע הציבוריים ישמשו גם לשיקומו של ים המלח ולטובת הציבור."
המאבק הבא: הזיכיון החדש בים המלח
בשנים הקרובות צפויה המדינה לקבל החלטות דרמטיות בנוגע לעתיד הזיכיון בים המלח לאחר סיום הזיכיון הנוכחי.
עבור אדם טבע ודין, המאבק על דמי המים היה רק חלק ממאבק רחב יותר: להבטיח שמשאבי הטבע של ישראל ינוהלו לטובת הציבור, שהרווחים מניצולם יחזרו לציבור, ושחלק משמעותי מהם יופנה גם לשיקום ים המלח – אחד מאתרי הטבע הייחודיים והפגיעים ביותר בישראל.
כי בסופו של דבר, השאלה אינה רק כמה כסף ייכנס לקופת המדינה. השאלה היא למי שייכים משאבי הטבע של ישראל – והאם הציבור מקבל תמורה הוגנת עבור השימוש בהם.
