תכנון משולב תחבורה ציבורית מהווה מענה ישיר ועוצמתי לבעיות הדיור והנגישות בארץ. שינוי אופן התכנון נדרש באופן מידי על מנת ליצור מרחבי מחייה עירוניים, שיספקו איכות חיים לכלל המגזרים והגילאים השונים בציבור בד בבד עם חסכון בקרקע ובעלות נמוכה לעומת אופן התכנון והבניה הנוכחיים. המגמות של ציפוף, ערוב שימושים, הפחתת התלות ברכב הפרטי ועוד, מקבלות את ביטוין בתכנון משולב תחבורה ציבורית. בתמצית, תכנון משולב תחבורה ציבורית מחייב קרבה של שימושי קרקע מעורבים ואינטנסיביים לתחנה יעילה של תחבורה ציבורית (יעדי הנסיעה והתדירות קובעים זאת) כתנאי סף.
יצרנו כלי מדידה פשוט לבדיקת תכניות, בו ניתן להיעזר בהליך התכנון על מנת לשלב את ההיבטים הנחוצים ביותר לקידום תכנית על סמך עקרונות תכנון משולב תחבורה ציבורית. כלי המדידה התכנוני מורכב מהקטגוריות הבאות: צמצום הצורך בנסיעות, עידוד יצירת רחובות להליכה ולרכיבת אופניים, הקצאת הנדרש לתחבורה ציבורית והטמעה במסמכי התכניות. במהלך העבודה נבחנו 15 תכניות, השונות זו מזו במיקום, טופוגרפיה וביחס לבינוי קיים. מתוכן רק התכניות של התחדשות עירונית עמדו בתנאי הסף של קירבה לתחנת תחבורה ציבורית יעילה. כמעט ואף תכנית לא כללה התניות לפיתוח התחבורה הציבורית. נראה שעליית המודעות להליכתיות ולרכיבת אופניים שיפרה בתכניות החדשות יותר היבטים כמו רחבי מדרכות, חזיתות מסחריות או הוראות לנטיעות אך ההיבטים העיקריים, נדרשים להבטחת תחבורה ציבורית יעילה, לא נמצאים בתכנות. תוצאות הבדיקות המלאות מצורפות בסוף המסמך.
אדם טבע ודין רואה בהטמעת כלי המדידה בהליכי התכנון אפשרות להעלאת איכות התכניות באמצעות כלי קל לשימוש, אשר יחדד את ההיבטים הנדרשים להפיכת התכניות לראויות יותר ליישום בעידן הנוכחי, בו הקרקע הינה משאב במחסור, רב האוכלוסייה חייבת לעבור לניידות בתחבורה חליפית לרכב הפרטי והרחוב העירוני חייב לחזור להיות מוקד מרכזי.
