חשוב לנו לשתף אתכם בדאגה שלנו מהנסיון לפגוע בעצמאותו של בית המשפט העליון בפרט ובמערכת המשפט והחוק בכלל במסגרת המו”מ הקואליציוני, בין היתר בקריאות לאמץ בקדנציה הקרובה את פסקת ההתגברות ולהפוך את הוועדה לבחירת שופטים לוועדה פוליטית וכפופה לרשות המבצעת, וכן לפגוע במוסד מבקר המדינה והערכאות נוספות. מערכת משפטית עצמאית וחזקה חיונית לשמירה על הציבור והסביבה בישראל.
אילו המערכת המשפטית שלנו היתה חלשה – היה קם כפר נופש בפלמחים, חיפה כימיקילים היתה ממשיכה לזהם את הקישון, היינו משלמים בכניסה לחופי הים ואסבסט היה פוגע בבריאותם של תושבי את הגליל המערבי.
אנחנו קוראים למפלגות להסיר לאלתר מהדיונים את אפשרות הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת בישראל. מדינה מתוקנת המאמינה בהפרדת רשויות ובאיזונים ובלמים, מכבדת את החלטות הרשות השופטת שלה, את עצמאותה לקבל החלטות שאינן תלויות באינטרס פוליטי כזה או אחר ואת סמכותה הבלעדית לפרש את הדין. ללא רשות שופטת חזקה ועצמאית, יירמסו זכויות הפרט בישראל. כל ניסיון להתגבר על החלטות בית המשפט העליון באמצעות פסקת ההתגברות, כדי שהמחוקק יוכל להתגבר באופן בלתי ענייני ופוליטי על כל החלטה שיפוטית, יפגע באופן אנוש בזכויות חברתיות וסביבתיות של הציבור הישראלי. לא מדובר רק בשמירה על הטבע, אלא בהגנה על בריאותם וחייהם של תושבי ישראל מפני אינטרסים צרים ולא מאוזנים.
כארגון הפועל כבר שלושה עשורים בכלים משפטיים לשם ההגנה על הסביבה, אדם טבע ודין קובע שרק סמכותה העצמאית של הרשות השופטת לקבל החלטות, מבלי שאלו יתהפכו בהתאם לגחמות פוליטיות כאלה ואחרות, כשמורא הדין הוא המורא היחיד לנגד עיניה, היא שאפשרה לקדם את זכויות האדם והסביבה בישראל.
אנחנו מצרפים כאן רשימה חלקית של החלטות בתי המשפט בישראל, אשר מנעו שורה של מפגעים סביבתיים, חברתיים ובריאותיים:
פרשת מגדלי חוף הכרמל (1997): בית המשפט העליון קובע שחופי הים שייכים לציבור ושבנייה על חוף הים אינה יכולה לשמש למגורים. ביהמ”ש העליון פוסק כי החופים שייכים לציבור וכי יש לייעד את השימוש בבניינים שכבר נבנו למלונאות ולא למגורים, ושאר זכויות הבנייה יהיו תלויות בשיקול הסביבתי ובכך מגן על זכותם של כולם – עניים ועשירים כאחד, ליהנות מחופי ים פתוחים וחופשיים.
שיקום נחל הקישון (2006): סדרה של פעולות משפטיות מחייבות את חברת “חיפה כימיקלים” להפסיקו את זיהום הנחל.
איסור גביית תשלום בחופי רחצה (2006): בית המשפט העליון קובע שחופי הרחצה שייכים לציבור וזכותו להינות מהם באופן עממי, מבלי שייגבו ממנו דמי כניסה.
הגנה על חבלי ארץ ייחודים: פרשת עמק ססגון בערבה, חוף פלמחים במרכז וחוף בצת בצפון אלו רק מקצת מנופי הבראשית, אשר בעזרת מאבק נחוש ומשותף עם ארגוני סביבה ואזרחים בבתי המשפט, זכו להגנה ולהצלה מפני הריסה והפיכה לאזורי נדל”ן שאינם שייכים לציבור. בית המשפט מגן על הזכות של כולם לבקר בטבע וליהנות מנופי הארץ, במקום להפוך אותם למטבע עובר לסוחר ממנו נהנים יזמים ובעלי הון.
פינוי אסבסט (2011): מאבקים משפטים לאורך למעלה משני עשורים, מובילים להחלטות תקדימיות של בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, על החובה לפנות את פסולת האסבסט המסוכנת בגליל המערבי ואת חובת יצרנית האסבסט, חברת איתנית, לשלם מחצית מעלות פרויקט הניקוי של קרקעות הגליל המערבי מאסבסט. נזכיר כי פסולת אסבסט היא סכנה בריאותית מובהקת, שחשיפה אליה יכולה להביא לתחלואה ואף מוות. במקום שבו הרשויות והתעשיה מעלו בחובתן, בית המשפט העליון חייב אותן לפנות את הפסולת ולשמור על בריאות התושבים.
גניזת תוכנית פצלי השמן (2014): מאבק משפטי וציבורי יחד עם תושבי שפלת יהודה וקואליציה רחבה של ארגונים, מוריד מהפרק את התוכנית להפיק פצלי שמן בשפלת יהודה ולהפוך את האזור הכפרי והייחודי לאזור תעשייה פטרוכימי.
שיקום קרקעות מזוהמות (2015): בעקבות הליכים משפטיים, בג”צ מחייב את המדינה לנקות בתוך ארבע שנים את זיהום המים והקרקע שנגרם בשטח תע”ש נוף ים, זיהום מסוכן לציבור הישראלי.
עצירת ההרחבה של בז”ן (2019): בית המשפט העליון את הערעור שהגישו יחדיו אדם טבע ודין, ארגון מגמה ירוקה והקואליציה לבריאות הציבור, לגבי הרחבת התעשייה המזהמת במתחם בז”ן וקבע כי התכנית להרחבת מתחם בז”ן תיעצר ולא יוספו מתקנים מזהמים מבלי שיאושרו לגביהם תוכנית המפרטות וההשלכות הסביבתיות של המהלך.עצירה של שאיבת המים מים המלח (2019): בית המשפט המחוזי בחיפה (בית הדין למים) קבע כי מפעלי ים המלח שבבעלות משפחת עופר שואבים מאות מיליוני קוב מים מדי שנה בניגוד לחוק. אב בית הדין, השופט סוקול, אמר כי: “אם לא יישמר ים המלח כמקור מים תיפגע הסביבה, ייפגעו אינטרסים תיירותיים ותעשייתיים, ייפגעו השטחים הסובבים את ים המלח וייפגע המאזן האקולוגי באזור”.
עודכן: אוגוסט 2019
