בישראל נכרתים מדי שנה כ-300,000 עצים, מה שמעמיד את העצים תחת מתקפה מתמדת. לעצים, במיוחד הבוגרים, יש חשיבות רבה במרקם העירוני: הם מספקים הצללה, סופחים מזהמים, ממתנים טמפרטורה ורעש, יוצרים מיקרו-אקלים נוח ומסייעים במיתון מי הנגר. עצים בוגרים יכולים להגן על האוכלוסייה מפני חום קיצוני וזיהום אוויר, ולוקח להם שנים רבות להגיע לגודל משמעותי שמאפשר הצללה וספיחת מזהמים. בנוסף, רבים מהעצים הקיימים הם בעלי ערך תרבותי ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני ומהקשר של התושבים למקום.
אך למרות ההכרה בחשיבות נטיעה ושימור של עצים כחלק מההיערכות האקלימית, חגיגת הכריתות נמשכת ללא הפרעה. חשוב לזכור את ההקשר הזה כאשר נספר לכם על המקרה המקומם הבא.
בעיר נשר, שני פעילי סביבה ומומחה לאקולוגיה ואגרונומיה נכנסו לשטח המיועד לפיתוח, שכולל שטחים ציבוריים פתוחים, שמורת טבע וגן לאומי. הם נכנסו לשטח על מנת לבצע סקר עצים בתחום התכנית.
מדוע הם נכנסו על מנת לבצע סקר עצמאי?
היות שמדובר בשטח ערכי שקיימים בו עצים רבים, בוצע בשנים 2015-2016 סקר עצים שאמור להוות בסיס עבור היזמים לכריתה או העתקה לצורך מימוש התכנית. במסגרת הסקר, מופו 1,918 עצים, מתוכם 1,089 עצים יועדו לשימור, 23 להעתקה ו-779 עצים לכריתה. סקר זה פורסם במסגרת מסמכי התכנית. ואולם בשנת 2021 בוצע סקר נוסף, אשר לא פורסם לציבור, ואשר על בסיסו אושרו 3,658 עצים לכריתה ו- 236 עצים להעתקה.
לא הסקר ולא הבקשות להיתרי הכריתה פורסמו לציבור. בעוד שהפעילים המתינו לקבלת מידע נוסף ולהשלמת פערי המידע שהובילו להבדלים בני עשרות אחוזים בכמות העצים שאושרו לכריתה, הונפק מחדש היתר הכריתה ללא כל פרסום בפומבי וללא הודעה לפעילים! פניות חוזרות ונשנות מצד הפעילים לקבלת המידע, עלו בתוהו, והמידע שביקשו – שאמור להיות מפורסם באופן פומבי לציבור – לא נמסר להם. משכך, הם הוציאו לפועל סקר עצים עצמאי.
ומה הייתה תגובת היזמים למקרה הזה? החברות שטוענות לבעלות בשטח, שמקדמות את תכנית הבנייה, הגישו נגד הפעילים תביעה על הסגת גבול ועל גרימת נזק ע"ס 70,000 ₪.
כמובן שהפעילים לא הסיגו גבול, לא פרצו ולא גרמו לנזק. הם נכנסו לשטח דרך פרצה בגדר (גדר בת עשרות שנים עם פרצות רבות שקיימות בה המון שנים) ודרך מעבר אדם בשטח שהוא גן לאומי. למעשה, בשטח התכנית כלולים גם שטחים המוגדרים גן לאומי ושמורת טבע. בנוסף, בכתב ההגנה אנחנו מציגים עדויות על כך שהקהילה מטיילת במקום בקביעות (יש במקום נקודות עניין היסטוריות) והקהילה נוהגת להיכנס לשטח דרך הפרצות בגדר.
אנו טוענים מדובר בתביעת השתקה מובהקת שנועדה להרתיע את הנתבעים, ופעילי סביבה דומים להם. התביעה נועדה להפחיד ולאיים על הנתבעים, לכאורה במטרה להניא אותם מהפעילות שלהם למען הסביבה ולרפות את ידיהם. לכן לא רק שעל בית המשפט לדחות את התביעה אלא שעליו לפסוק לחובת היזמים הוצאות משפט מוגדלות.
התיק הזה מייצג את ההגנה החסרה על ערכי הטבע שלנו. הן היזמים, אך בעיקר פקיד היערות, הפגינו היעדר שקיפות והתחמקות פושעת ממתן דין וחשבון לציבור – גם כשהדבר נדרש על פי חוק. הפעילים היוו את קו ההגנה האחרון מול הפגיעה בשטח הערכי, כל זאת בעוד מערכת החוק והתקנות שאמורות להגן על הסביבה ועל זכות הציבור למידע אינן מבצעות את תפקידן.
חשוב לזכור שבזכות הפעילים התגלו פגמים מהותיים באישור העצים לכריתה ויתכן שנמנעה כריתה מיותרת של עצים ופגיעה בערכי טבע. לציבור יש תפקיד חשוב בעמידה על המשמר והגנה על הסביבה, וזה דבר ידוע שהליכי שיתוף ציבור מסייעים ליצר תכניות טובות יותר ומותאמות לצרכים של הציבור שאותו הן צריכות לשרת. מדובר בסוגיה בסיסית של צדק סביבתי ומנהלי שאנו נחושים להיאבק עליה.
ככל שנצליח להדוף את תביעת ההשתקה הזאת, בכל זאת מדובר בעניין מקומי, גם אם עקרוני. העצים בכל הארץ ממשיכים להיות תחת איום ולהיכרת בכמויות אדירות.
אז מה עוד אנחנו עושים כדי לקדם הגנה על עצים?
אנו מקדמים שתי הצעות חוק שמשלימות זו את זו – האחת נועדה לחזק את ההגנה על העצים הבוגרים ולסייע לציבור לקבל מידע אודות כריתות מתוכננות והדרכים להתנגד אליהן. כן היא כוללת תכנית לאומית לנטיעת עצים, לצד ההגנה על העצים הבוגרים. השנייה נועדה להציב יעדים מחייבים להצללה – הן באמצעות עצים קיימים והן באמצעים אחרים – בכל תכנית חדשה ובצירי הליכה מרכזיים בערים.
