תכנון משולב תחבורה ציבורית הוא האמצעי העיקרי לשינוי הנדרש במדינה על מנת לספק לציבור את הזכות הבסיסית לנגישות. מהלך זה נדרש לאור הריבוי הטבעי הגבוה במדינה וההשפעות הסביבתיות השליליות של רמת המינוע הגבוהה בישראל.
התחבורה הציבורית הינה שירות ציבורי, שכולם זכאים לקבלו בדומה לזכויות בסיסיות אחרות כמו חינוך או שרותי בריאות. שנים של הזנחת שירות זה והיעדר מדיניות סדורה הובילו למצב הקיים, בו תושבי המדינה תלויים ברכב הפרטי ואינם עושים שימוש משמעותי בתחבורה הציבורית, בניגוד למגמה הרווחת בעולם. מצב זה מוביל לא רק לעומס אדיר בדרכים, מפגעי זיהום אויר ורעש, אובדן שעות עבודה ופנאי, אלא גם לאי-שוויון חברתי. אי-השוויון נובע מפיתוח תחבורה בעיקר עבור רכב פרטי ובעיקר במרכז הארץ, המקנה יתרון לבעלי רישיון הנהיגה והרכב. השינוי בשנים האחרונות של השקעה ותכנון בהיקפים גדולים יותר של תחבורה ציבורית עדיין לא בא לידי ביטוי בהתנהלות הציבורית, בין השאר מפני שאלה מרוכזים בעיקר במרכז הארץ.
במצב הנוכחי יש מיעוט של משתמשים בתחבורה ציבורית לעומת העולם, כ-20% מהציבור בישראל לעומת 50% ואף 70% במטרופולינים ברחבי ארופה ובדרום מזרח אסיה, כמו יפן. הסיבה העיקרית למיעוט המשתמשים היא היעדר תחבורה ציבורית איכותית המהווה תחרות לרכב הפרטי מבחינת זמני נסיעה מהמוצא ליעד, תדירות הקווים, היעדר קישוריות מספקת בין אמצעי התחבורה השונים ועוד. במסמך זה נתייחס לאחד החסמים העיקריים בפני מעבר הציבור מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, קשירת התכנון הסטטוטורי לתחבורה הציבורית. כמו כן, נספק המלצות וכלים מעשיים להטמעה ברמה הארצית והמקומית על מנת לקדם חזון עירוניות בת קיימה ונגישות איכותית, שוויונית ומקיימת.
כיום, בניגוד לשרותים ציבוריים אחרים, התחבורה הציבורית אינה חלק אינהרנטי מההליכים התכנוניים וגם מימושה אינו קשור למתווה הפיתוח. היעדר קשר זה בא לידי ביטוי בהנחיות בלתי-רלוונטיות הממוקדות בהבטחת השימוש ברכב הפרטי, בהיעדר תכנון אחיד ומחייב של תחבורה ציבורית בהליכי התכנון והיעדר קישור סטטוטורי בין תכנון ופיתוח מערך התחבורה הציבורית למימוש התכניות בפועל. בעוד שבעולם קיימת מדיניות מוסדרת לתחבורה ציבורית, הרי שבארץ משרד התחבורה לא הציב יעדים מעודכנים כבר שנים, בפרט יעדים הנוגעים למעבר הציבור מרכב פרטי לתחבורה ציבורית.
ארגון אדם טבע ודין מקדם פעולות פרלמנטריות וסטטוטוריות לשינוי הפרדיגמה הקיימת בקרב מקבלי ההחלטות, באופן שיבטיח שכבר היום יוטמעו שיקולים חברתיים וסביבתיים במדיניותם, בדגש על פעילות משרד התחבורה ומנהל התכנון.
מבחינה סביבתית, הטמעת שיקולים אלו תבטיח התייחסות מצד מוסדות השלטון למשבר האקלים, שכן 20% מסך פליטות גזי החממה בעולם מקורם בסקטור התחבורה וכן שיעור ניכר מזיהום האוויר. הממשלה נדרשת לקדם פעולות להגברת החוסן הלאומי וולמעבר לתכנון משולב תחבורה מקיימת ולכלכלה דלת פחמן כחלק מהמאבק לאיפוס פליטות של גזי חממה. לצד האמור לעיל, לקידום של תחבורה ציבורית השפעה רבה על הכלכלה והחברה בישראל. תחבורה ציבורית יעילה מאפשרת הפחתה של עומסי התנועה, הפוגעים באופן ישיר בכלכלה וצפויים לגרום לנזק של המוערך בכ-100 מיליארד ₪ עד שנת 2040.
מסמך זה כולל הצעות לפעולות תכנוניות קונקרטיות, כאשר הנחת המוצא היא שאלו ילוו בשינויים במערכת התכנון ובהליך תכנון קווי שירות של תחבורה ציבורית במנהל התכנון ובמשרד התחבורה, בהתאמה. מטרת הפעולות הינה לקשור בצורה מיטבית בין הליכי התכנון לבין תכנון ויישום תחבורה ציבורית.
