לא, זוהי אינה אגדת ילדים, לא משל ולא סיפור עם מוסר השכל. מדובר באירוע אמיתי, אבל כזה שמתכתב עם יצירות בדיוניות ואבסורדיות. מפעל הפטריות "טבעפוסט" הוקם בשנת 2006 ביישוב חוסן שבגליל העליון. לאחרונה המפעל הגיש בקשת הרחבה, בקשה נוספת מני רבות שכבר אושרו לו בעבר.
מה הבעיה, אתם שואלים?
מדובר במפעל שיוצר מטרדי ריח קשים ביותר מאז הקמתו. בינתיים המפעל ממשיך לפעול, מוסדות התכנון והמשרד להגנת הסביבה ממשיכים להאמין להבטחות היזם לפתרון הבעיה ולא אוכפים את תנאי הרשיון העסק, שפקע לפני שנים!
כך, רק בשנת 2022 התקבלו כ-300 תלונות, שכולן מעידות על ריחות של קומפוסט, בעוצמה חזקה עד כדי כך ש"אי אפשר לנשום", ריח הגורם למתלוננים לסחרחורות, קוצר נשימה, כאבי ראש, בחילה ואי-יכולת לצאת מבתיהם. תמונה דומה עולה גם לגביי שנת 2023. על פי חוות דעת מקצועית של עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת וקיימות בארגון שלנו "תלונות אלו הציבו את אתר גידול הפטריות של חברת טבעפוסט במקום הרביעי בישראל במספר התלונות על ריח ובמקום הראשון ממקור ריח אחד וקבוע שיוצר מפגע ריח".
מחוות הדעת עולה שתהליך יצירת הקומפוסט – בתנאי שהוא נעשה באופן תקין ומאוורר במידה מספקת – לא אמור להוות מטרד ריח. אולם, הבעיות מתחילות כאשר בעלי המפעל מבקשים, אם מאילוץ כלכלי או אחר, לקלוט יותר חומרי גלם ממה שהאתר מאפשר. למעשה, הממצאים מעידים על כך שאין ביכולת המפעל כבר עכשיו לטפל בכל הכמות הזו כבר עכשיו, כל שכן לא בכמות גדולה יותר. ובכל זאת, היזם הגיש בקשה להרחבת המפעל שתאפשר לו להגדיל את ייצור הקומפוסט מייצור של בין 800-900 טון קומפוסט בשבוע לייצור של 1,200 טון. מעבר לכך, היזם מתנה את שיפור תהליך הייצור הקומפוסט ומניעת מטרדי הריח באישור הרחבת המפעל – עניין שחזר על עצמו שוב ושוב בעבר.
כך, בעוד שהיזם טוען שרק הודות להרחבת המפעל יתאפשר לו לטפל במפגעי הריח – הרי שההיסטוריה – הלא כל כך רחוקה – מוכיחה אחרת. עיון בהליכים שונים שניהל היזם בעבר מוכיח שאותן הבטחות שמפוזרות היום, פוזרו גם בעבר. כך למשל, גם בשנת 2007 התהדר היזם שחברה הולנדית מלווה את המפעל בנוגע לטכנולוגיות החדישות ביותר. כבר אז נטען על ידו שטענות התושבים באשר למטרדי ריח הן שקריות, שכן פעילות המפעל מתבצעת בחללים סגורים. כמו בתכנית בה אנו דנים כעת, גם אז עמד המשרד להגנת הסביבה לצידו של יזם המפעל והבטיח שאין מניעה לאשר את תכנית המפעל שקודמה אז וכי אין חשש למטרד ריח.
האמת הפשוטה היא שמדובר במפעל הכולל פעילות עבריינית בחסות מוסדות התכנון, בחסות המשרד להגנת הסביבה ובחסות המועצה המקומית. התנהלותם של בעלי המפעל לצד תמיכת המדינה אפשרו להם מאז הקמתו, כמו גם עכשיו, להחזיק את תושבי הסביבה כבני ערובה ממש. שכן, לעמדת היזמים, מגישי התכנית, אם לא תאושר התכנית החדשה, המפעל ימשיך לפעול, מה שיגרום להתמשכותם של מטרדי הריח וסבל התושבים וכן להמשך פעילות המפעל ללא רישיון.
מעבר לעובדה כי רשויות החוק לא טרחו למגר את המפגע הנורא במשך שנים והסתפקו בניסיונות כושלים למתן אותו, מה שלא צלח עד היום, הרי שהתכנית הנדונה הינה בבחינת פרס להתנהלות המקוממת והשערורייתית של בעלי המפעל אם אכן יוחלט לאשר את הגדלת הייצור במפעל ומן הסתם את הגדלת ריווחי בעליו.
לכן, הגשנו התנגדות להרחבת המפעל, ביחד עם ארגון אזרחים למען הסביבה. בהתנגדות ביקשנו מהוועדה המחוזית:
- יש לדחות את התכנית. אין לאפשר למפעל כל הגדלה בהיקף הייצור ובהרחבת המפעל, עד אשר יוכח כי מפגע הריח טופל באופן מוחלט והרמטי .
- יש להורות על עריכת תכנית כוללת למפעל, שתכלול את כל התכניות שאושרו בעבר וכן כל שטח הקשור למפעל.
- יש להורות על עריכת תסקיר השפעה על הסביבה לתכנית הכוללת. על תסקיר זה לבחון את השפעתו הכוללת של המפעל על סביבתו, שכידוע, חלקה מוגדרת בתמ"א 35 כ"אזור בעל רגישות סביבתית גבוהה". במסגרת התסקיר ייבחנו גם מטרדי הריח של המפעל על סביבתו. כמו כן, יפורטו האמצעים שיש בהם כדי לצמצם את המטרד כך שהיבט חשוב מאוד זה לא יישאר מעורפל וכפוף לשיקול דעת מוטה או בלתי מקצועי.
