אחת ההשלכות המדאיגות ביותר של שינוי האקלים היא עלייה משמעותית במפלס פני הים, שכן מגמת ההתחממות הגלובלית מובילה להמסת קרחונים וכיפות הקרח בקטבים. התחזית הדרמטית של עליית המפלס צופה הצפה מוחלטת של איים שונים ברחבי הגלובוס, שעם מרוצת השנים צפויים לשקוע לחלוטין. לצד זאת, כל מדינה בעלת קו חוף צפויה להיפגע באופן משמעותי ממגמה זו – שכן תשתיות נחוצות רבות, כגון מבני מגורים, נמלים, תחנות כח, מתקני התפלה, גשרים וכבישים, שוכנות בקרבת חופים ועתידות להיפגע כתוצאה מעלייה במפלס פני הים.
אם כן, תכנון קו החוף בראי משבר האקלים הינו בעלת חשיבות מכרעת לתכנון של כל בנייה עתידית, שתלווה אותנו עשרות שנים קדימה ותושפע מעליית מפלס פני הים. לאחרונה נקבע תקדים משמעותי בערר שהוגש על החלטת הולחוף לגבי התכנון בתמ"א 75, תכנית המתאר הארצית לפינוי המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה ובינוי אורבני במקומם. החלטת ועדת הערר הורתה על הסגת קו הבנייה למרחק של 135 מטרים מהחוף, ולא 100 מטרים כנהוג עד כה, במטרה לא לקבע עובדות שטח לקראת גיבוש מדיניות מעודכנת בנושא.
אולם לצד החלטה זו ישנן החלטות רבות של מוסדות התכנון אשר לא לוקחות כלל את עליית מפלס פני הים בחשבון בתכנון עתידי. מרבית התכניות המקודמות בסביבה החופית במוסדות התכנון מגבילות בנייה רק עד מרחק של 100 מטרים מקו המים, ההגדרה לאזור חוף הים שנקבעה בחוק החופים לפני כמעט 20 שנים – שכן אין כל דרישה להתייחס לעלייה הצפויה במפלס פני הים בחוק ובהנחיות התכנון.
היעדרם של קווים מבוססים מדעית לתחזיות בדבר עליית מפלס פני הים, תוך שקלול אירועי קיצון אפשריים, מהווה חוסר משמעותי בהליכי התכנון והפיתוח בארץ. אין ספק כי המשך ההתנהלות של מוסדות התכנון, ללא כל התייחסות לגורמים האלה, עלול להוביל לפגיעה חברתית, סביבתית וכלכלית בלתי הפיכה וזאת בשל הקושי בשינוי תוכניות לאחר אישורן או מימוש תכניות והיתרים.
לפני מספר חודשים, ראינו סוף סוף צעד משמעותי בכיוון הנכון. המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) פרסם את הקווים הזמניים של עליית מפלס פני הים, לשימוש מוסדות הממשלה ולציבור. קווים אלו התבססו על תרחישי עליית מפלס פני הים שפורסמו על ידי המכון לחקר הימים והאגמים (חיא"ל), לפי רמת פליטות גזי החממה הצפויה בתרחיש "עסקים כרגיל", בתרחיש של צמצום משמעותי בפליטות או בתרחיש של צמצום מינורי. בימים אלו, עומלים במנהלת האקלים, הגוף המנחה את רשויות השלטון בהיערכות והתמודדות עם משבר האקלים, על גיבוש תרחיש מבוסס מיפוי לעליית המפלס, לשימוש מוסדות התכנון והרשויות.
אנו סבורים כי נוכח שינוי האקלים וההיערכות הנדרשת לכך בהיבט התכנוני, יש צורך בפעולה מיידית לקביעת קו, גם אם זמני, עליו יתבססו התכניות. ואולם, אנו סבורים שחשיבותו של הקו המוסכם והשפעתו העצומה על תחום התכנון במרחב החופי והימי מחייבת שקביעתו תתבצע על בסיס מדידות מדויקות ומודלים אמינים.
למרבה החשש, לדעת מומחים שונים, תרגום התרחישים לקווים זמניים במפ"י הסתמך על מדידות בלתי-אחידות ובלתי-מדוייקות, על מודלים בלתי-אמינים ולא התייחס לנתונים מקומיים אלא לנתונים כלליים בלבד. לכן, ניכר כי לשימוש בקווים שנבעו ממיפוי זה, גם אם באופן זמני, עלולות להיות השלכות חמורות, לרבות פגיעה בלתי הפיכה בסביבה החופית, פגיעה בציבור וכן פגיעה כלכלית.
לכן, פנינו יחד עם החברה להגנת הטבע למנהלת האקלים בדרישה לעדכן את הקווים על מנת שאלו
יוטמעו מהר ככל הניתן במערכת התכנון. עד לפרסום הקווים המעודכנים המדויקים בעוד כשנתיים, יש להוסיף לקווים הזמניים שנקבעו על ידי מפ"י הנחיות שיבהירו כי יש לתכנן על פי התרחיש המחמיר ביותר של עליית מפלס פני הים, ותוך שימוש והתאמה לנתונים מקומיים – וזאת בהתאם לעיקרון הזהירות המונעת.
אנו נמשיך להיאבק למען שמירה על החופים, לטובת כולנו ולטובת הדורות הבאים, משימה אשר מקבלת משנה תוקף נוכח התחזיות המאיימות לעליית מפלס פני הים ולצמצום שטח החופים שלנו, אשר הינו מצומצם מאוד מלכתחילה.
