בעוד שישנה הכרה בחשיבות הגברת הנטיעות כחלק מההערכות האקלימית, הרי שטרם ננקטו צעדים משמעותיים והכרחיים לגנה על עצים קיימים. דווקא עצים קיימים, בוגרים ובעלי חופת צל משמעותית, הם אלו שביכולתם להגן על האוכלוסיה מפני חום קיצוני, זיהום האויר ועוד. לרוב העצים נדרשות שנים רבות להגעה לגודל משמעותי, כזה שיכול להצל על שטח סביבו, סופח מזהמים, עוצר את סחף הקרקע סביבו ועוד. בנוסף, רבים מהעצים הקיימים הם בעלי ערך תרבותי ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני ומהקשר של התושבים למקום.

אדם טבע ודין מקדמת הצעת חוק להגנת העצים, דרך פרסום על גבי העץ שמבקשים לכרות אותו וכך לאפשר לציבור להגיב ולהתנגד. בנוגע לעצים חדשים – על מנת להעלות את איכות החיים ביישובים, לעודד הליכתיות ולהפחית את השלכות משבר האקלים, נדרש לחזק ולשנות את ההנחיות הקיימות בנוגע לעצים ולהצללה. במקום הנחיות שאינן מחייבות, הנוגעות רק לתכניות חדשות, נדרש לתכנן את "הרשת הירוקה" ביישובים באופן מחייב וכוללני ולחייב תכנית נטיעות יישובית, ממנה יש לחייב תכניות מפורטות יותר בנטיעות בתחומן.