שאלה: מה משותף לזיהום שמורת עברונה, שבו זרמו כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי וגרמו לזיהום החמור ביותר שידעה ישראל, לזיהום נחל צין שבו נשפכו עשרות קוב של דלק סילוני, אשר זיהמו את השמורה ולתקרית שאירעה ממש לאחרונה – דליפת דלקים באזור מכתש רמון שחייבה פינוי של עשרות טונות של קרקע מזוהמת מאזור הדליפה?
התשובה: לכולם אחראית קצא"א (קו צינור אירופה-אסיה, לשעבר חברת קו צינור אילת-אשקלון) אותה חברה ממשלתית, שבשנים האחרונות הפכה לחברה פרטית, אולם מסיבות עלומות נהנית עדיין מחיסיון כמעט גורף על כלל פעילותה בשל תואנות בטחוניות שונות, שכלל לא ברור אם עדיין רלוונטיות.
לחברה הזאת הממשלה מתכננת לאשר להגדיל את היקף שינוע הנפט, דרך הים האדום, בואכה מפרץ אילת ועד נמל אשקלון – במטרה לסחור בו עם מדינות אירופה. בכך, יגדל לאין שיעור הסיכון הנשקף למערכת האקולוגית שמתקיימת במפרץ, ושעליה נשענת כלכלת העיר אילת. את שונית האלמוגים, הייחודית בקנה מידה עולמי, מתכננים לסכן בצורה כה משמעותית בעבור רווח מפוקפק. כבר נלחמנו בעבר בהחלטה מעין זו והגענו עד לבג"ץ.
על רקע זה פורסם דוח בין-משרדי לבחינת מדינית המשרד להגנת הסביבה בעניין אפס תוספת סיכון במפרץ אילת. לאחר שבחנו את הדוח הגענו למסקנה שהוא שגוי, מוטה ומטעה ולכן פנינו ליועצת המשפטית לממשלה – עו"ד גלי בהרב מיארה, יחד עם ארגוני סביבה נוספים – החברה להגנת הטבע, צלול, עמותת קשת ושומרי הבית. ביקשנו מהיועמ"שית לממשלה לקבוע כי קיימת מניעה משפטית לאמץ את הדוח וכי הממשלה מנועה לקבל הצעת מחליטים המבטלת את מדיניות המשרד להגנת הסביבה.
מה היו הנימוקים שהצגנו ליועמ"שית לממשלה במכתב?
- אין לשלול את שיקול הדעת העצמאי של המשרד להגנת הסביבה
הסמכות החוקית שאמורה להחליט על מדיניות הסיכון הסביבתית היא המשרד להגנת הסביבה, מכוח חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993. קודם לקבלת ההחלטה, הדרג המקצועי במשרד שקל שיקולים כגון היקף תוספת הסיכון שסביבה רגישה כזו יכולה לשאת, בשים לב לכך שמדובר בסביבה שהיא בעלת ייחודיות ברמה בינלאומית ובעלת רגישות אקולוגית גבוהה ביותר,וממצאי דוח הניטור הלאומי במפרץ אילת נותחו על ידי המדענית הראשית במשרד. כתוצאה מכך, מדיניות אפס תוספת סיכון הונהגה על ידי השרה להגנת הסביבה בשנת 2021, על בסיס תנאי רשיון העסק של קצא"א שנקבעו עוד קודם לכן.
למרות שהצוות שכתב את הדוח האמור הוגדר כ"בין-משרדי", הוא למעשה התעלם לחלוטין מעמדת המשרד להגנת הסביבה ובכך הוא התערב בשיקול הדעת של הרגולטור האחראי באופן מובהק על סוג זה של פעילות.
התערבות בשיקול דעת של המשרד הממונה והחלפתו בשיקול הדעת של הממשלה מהווה התערבות פסולה ופוליטית של הממשלה כלפי הדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה. אם תתקבל הצעת המחליטים, יישלל שיקול הדעת העצמאי של המשרד להגנת הסביבה, אשר אמור לשקול שיקולים מקצועיים בלבד, שבראשם שיקולים סביבתיים ושיקולים של בריאות הציבור.
- התשתית העובדתית והמקצועית שבבסיס הדוח היא שגויה ובלתי מבוססת
המקור שעליו התבסס הדוח הבין-משרדי הוא סקר סיכונים שנערך על ידי חברת קצא"א, ונדחה פעם אחר פעם על ידי המשרד להגנת הסביבה שכן הוא הציג נתונים מוטים, מגמתיים ולא מדויקים אשר יוצרים מצג שווא שהסיכון הנשקף למפרץ אילת לא משמעותי. זאת, בעוד עמדתם של מדענים ואקולוגים המומחים למפרץ אילת ולשונית האלמוגים, שמזהירה מפני הסיכון הנשקף, לא נלקחת בחשבון; כך גם עמדת משרד החוץ, לפיה הגדלת השינוע של דלקים פוסיליים אינה עולה בקנה אחד עם המגמות בעולם והיא בניגוד לאמנת האקלים והסכם פריז.
ועוד, למרות שבדוח נטען באופן מגמתי כי מדיניות המשרד להגנת הסביבה היא "אפס סיכון" וכי מדיניות המשרד אינה ממנהלת את הסיכונים הכרוכים בשינוע נפט דרך המפרץ אלא נמנעת מהם – למעשה גדל עד פי 4 היקף הפעילות של שינוע הנפט לאילת מן העשור הקודם לגיבוש המדיניות, כך שהסיכונים מנוהלים כבר על ידי המשרד להגנת הסביבה ולא נמנעים לחלוטין.
- הדוח לא לוקח בחשבון את הסיכונים הכלכליים והמשקיים הכרוכים בהגדלת היקף שינוע הנפט
על פי אומדן עלויות שפך נפט בים התיכון ובמפרץ אילת, העלות של שפך נפט בינוני במפרץ אילת עלולה להגיע לעד 11 מיליארד ש"ח, לפגיעה בכלכלת העיר אילת והמשק כולו ולהשבתת מתקן ההתפלה עליו נסמכת העיר. מאחר שהגדלת כמויות הנפט במפרץ אילת תגדיל את בהתאמה כמויות הנפט המשונעות לאורך כל קו הצינור של קצא"א – מאילת עד אשקלון – הרי שקיים סיכון גם לדליפה בים התיכון, שעלותה נאמדת ב-37-125 מיליארד ש"ח (!) ושעלולה לזהם חופים רבים לאורך הים התיכון ולהשבית מתקני התפלה. מדובר בעלויות עצומות בהיקפן, שלא נלקחו כלל בחשבון במסגרת הדוח ולא שוקללו שעה שנבחנו התועלות הכלכליות והמשקיות שנובעות, לכאורה, מהגדלת היקף שינוע הנפט במפרץ אילת.
- הדוח מתעלם מכך שהגדלת היקף השינוע אינה נדרשת לצרכים של המשק הישראלי
מטרת הגדלת השינוע היא מסחרית בלבד תוך שהשימוש בצינור קצא"א מיועד בסופו של יום לשינוע נפט ותזקיקים שיעשו את דרכם מחוץ לישראל. היא אינה נחוצה לצרכי המשק והביטחון האנרגטי של מדינת ישראל בשום דרך. ההפך הוא הנכון: היה ויארע אירוע של שפך נפט יכול הדבר לגרום להשבתת תחנות הכוח החופיות המייצרות חשמל בארץ ועל ידי כך לפגוע בביטחון האנרגטי של ישראל.
- הדוח מתעלם מאחריותה של חברת קצא"א לאסונות הנפט החמורים ביותר שאירעו בישראל ולסיכון האסטרטגי שבשינוע מיכליות נפט דרך ים סוף
הזכרנו כבר את חלקה של קצא"א באסונות הסביבתיים החמורים של עברונה ונחל צין, כמו גם את הדליפה שאירעה ממש לאחרונה. איך זה הגיוני שאף לא אחד מהם לא הוזכר בדוח? הם הרי מעידים על מידת האמון שניתן לתת בחברת קצא"א ועל פוטנציאל הסיכון שעתיד להתממש – השאלה היא רק מתי. בנוסף יש להביא בחשבון את הסיכונים החדשים שנוצרו בעקבות מצב המלחמה – כל מיכלית נפט שתגיע לאילת עלולה להוות מטרה לפגיעה בידי גורמי טרור זרים – דבר שיכול להמיט אסון על האזור כולו. די להזכיר את הפגיעה הישירה שהתרחשה במהלך המלחמה במספנת חיל הים באילת, הסמוכה מאוד למסוף קצא"א, וכן את הפרסומים האחרונים בדבר פגיעה ישירה שהתרחשה באשקלון באחד ממתקני החברה. במצב החירום הנוכחי, יש חשש ממשי כי הסיכון רק יילך ויתעצם.
כל הנימוקים שהבאנו לעיל מעידים על היותו של הדוח בלתי מבוסס ומגמתי – כך שאין להתייחס אליו בעת קבלת ההחלטה הרת הגורל על עתידו של מפרץ אילת.
