אחד הגופים בעלי ההשפעה הגדולה על חיינו ועל סביבתנו הינו מנהל התכנון. מינהל התכנון מהווה גורם מפתח במערכת התכנון והוא משמש הגורם האחראי במדינת ישראל על גיבוש מדיניות תכנון ארצית בנושאים שונים: הוא יוזם ומקדם תכניות מתאר ארציות, מחוזיות ומקומיות; מפעיל את מוסדות התכנון הארציים; מטפל בתכניות מפורטות; מכין ומקדם תקנות מתוקף חוק התכנון והבנייה. אין ספק שתפקוד תקין ונטול פניות של גוף זה, בעל סמכות ההחלטה לגבי אופי השימוש ותוכניות הבנייה שיבוצעו בשטחי המדינה הינו קריטי להגנת השטחים הפתוחים בישראל, המאוימים ללא הפסקה, וטובת לתכנון עירוני מקיים.
ולמרות הרגישות הגדולה והחשיבות של הגוף הזה, הופתענו לגלות שהמינוי הטרי של רפי אלמליח לראש מנהל התכנון נעשה באופן לקוי, וללא התחשבות בניגוד העניינים המוסדי בו הוא מצוי. בעתירה שהגשנו לבג"ץ פירטנו את עמדתנו, וביקשנו מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שיחייב את המשיבים לנמק מדוע אין להפוך את החלטת המינוי ואת ההחלטה על הרכב הוועדה.
נציין כי את המועמדים לתפקיד מנהל מינהל התכנון אמורה למיין ולבחור ועדת איתור, במקום לקיים הליך של מכרז. על פי החלטות הממשלה בעניין, נקבע כי שלושה מחמשת חברי הוועדה לאיתור המנהל – נציגי האקדמיה, הממשלה ונציג הציבור – יהיו בעלי מומחיות בתכנון. אלא שכל אותם שלושה אינם כאלה – שלושתם עורכי דין ללא השכלה אקדמית בתחום התכנון, ולכן אינם עונים לדרישה שבהחלטת הממשלה. עובדה זו בעייתית ממספר בחינות, כפי שפירטנו בכתב העתירה:
ראשית, ככל מקפידים פחות על כישורי חברי הועדה, פותחים פתח גדול יותר למינוי מסיבות לא ענייניות, כאלו שאולי מכוונות להביא לבחירה של בעל תפקיד ספציפי ולא של המועמד הטוב והמתאים ביותר; שנית, אנו טוענים שבעלי מומחיות בתחום מסויים הם היחידים שיכולים לעמוד באופן מיטבי על מומחיותו וכישוריו של המועמד שהם בוחנים, עד כמה עשייתו בעבר איכותית ומבטיחה, ועד כמה הצהרת הכוונות המקצועית שלו אכן מבוססת. מצד שני, כאשר חברי הועדה אינם בעלי המומחיות בתחום הרלוונטי, התוצאה עלולה להיות בחירה בלתי מתאימה. יתרה מכך, הדגשנו כי סוגיית המומחיות הינה קריטית בעיקר לנציג הציבור בוועדה, כך שיוכל לייצג את האינטרס הציבורי הרחב, גם אל מול אינטרס שלטוני נוגד, למשל. אלא שהפרשנות בנוגע לבחירת נציג הציבור בוועדה היא שאין כל דרישה קונקרטית לכך שיהיה לו נסיון או רקע בייצוג ממשי של האינטרס הציבורי אל מול הממסד. זאת ועוד, הרכב הוועדה לא פורסם לציבור, ורק לאחר בקשת חופש מידע שהגשנו התברר הליקוי בהרכב הוועדה.
עוד טענו בעתירה, כי התהליך הבלתי תקין הוליד בסופו, באופן לא לגמרי מפתיע, מינוי בעייתי בלשון המעטה. מי שנבחר לתפקיד הוא מי שבעשור האחרון היה האחראי על התכנון מטעם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הגוף שמתכנן ויוזם את הקמת מרבית יחידות הדיור במדינה, כך שהוא מהווה סמן קיצוני מבין שלל האינטרסים שמינהל התכנון אמור לאזן ביניהם. טענות חריפות של רמ"י נגד מינהל התכנון, על כך שצריך להגן פחות על מסדרונות אקולוגיים, ונגד התכנית האסטרטגית שקידם מינהל התכנון במטרה לאזן בין פיתוח לשמירה על שטחים פתוחים (שאינה מספקת לעמדת הגופים הירוקים) וכן על השטחים החקלאיים, מלמדות כי מי שמגיע מאחריות על התכנון ברמ"י נתון בניגוד עניינים מוסדי מהותי, ולכן אינו כשיר לשמש בתפקיד המאזן והמחייב ראיה תכנונית רחבה ושקולה של ראש מינהל התכנון. ניגוד העניינים אינו רק סביבתי אלא רחב יריעה הרבה מעבר לכך. רמ"י קידמו תכניות בשטחים חקלאיים רבים, בחופי הים ובשולי הערים. רבות מהתכניות שרמ"י קידמו מנוגדות לעקרונות התכנון או אף לתוכניות בעלות מעמד של חוק, כמו תכניות המתאר הארציות והמחוזיות.
אסור לתת יד לרמיסת עקרונות התכנון, המנהל התקין והשיקולים המאזנים בין יוזמות הפיתוח להגנה על הסביבה. אנו נמשיך להתנגד למינוי של אלמליח לראש מנהל התכנון.
